נציב תלונות הציבור - דוח שנתי 24, התשנ“ז-1997

במבחר התלונות המובא בדוח זה ניכר מספרן, הרב יחסית, של תלונות נגד רשויות מקומיות. הכמות הגדולה של תלונות אלה היא תופעה החוזרת ונשנית לאורך שנות פעילותה של נציבות תלונות הציבור.

ריבוי התלונות נגד רשויות מקומיות אך מובן הוא. מספר התחומים עליהן מופקדות הרשויות המקומיות הוא רב ומגוון. ניתן לראות בהן מעין ממשלה בזעיר אנפין בכל הנוגע לחיי היומיום של האזרחים המצויים בתחום שיפוטן. מצב דברים זה יוצר מקדם חיכוך גבוה בינן לבין האזרחים.

תכנן של התלונות נגד הרשויות המקומיות, ממחיש שוב הפעם עד כמה חיוני הוא שינהגו בהקפדה יתרה על כללי החוקיות, המינהל התקין ועשיית הצדק, הן כלפי פנים, היינו בניהול מנגנון עובדיהן, הן כלפי חוץ, היינו בהפעלת סמכויותיהן כלפי אזרחים הנתונים למרותן.

שלש תלונות בדוח זה עניינן איוש משרות על פי מכרז. מתיאורי תלונות אלה עולה כי בכולן נפסל מכרז לאיוש משרה ברשות מקומית לאחר שנמצא כי לא נתקיים בזוכה תנאי מתנאי המכרז. נוסף לכך נמצא כי באחד משלשת המקרים פעלה ועדת המכרז בהרכב חסר ואילו באחר הודרכה ועדת המכרז בהחלטתה ע"י שקולים זרים.

ראויה לציון תלונה נוספת הנוגעת אף היא להתנהגות הרשויות המקומיות כלפי עובדיהן: שני עובדי מועצה מקומית התלוננו על פיטוריהם בעקבות מעשי שחיתות שחשפו במקום עבודתם. תלונה זו בוררה במסגרת סמכותי שלפי סעיף 45א לחוק מבקר המדינה. משמצאתי כי היא אכן מוצדקת, ציוויתי על ביטול הפיטורים והחזרת המתלוננים לעבודתם.

כמו כן נמצאו מקרים לא מעטים שבהם לא הקפידו רשויות השלטון המקומי די הצורך על קיום החוק וכללי מינהל תקין ועשיית צדק כלפי תושביהן.

לדוגמא: תושב של עירייה מסוימת, אשר במשך שנים שילם ארנונה ביתר, תוך היענות לדרישת העירייה שהתעלמה מהפטור בשיעור של 2/3 מסכום הארנונה שהגיע לו על פי חוק בתור נכה המלחמה בנאצים. החלטתי שיש להחזיר לו את הסכום ששילם ביתר במשך שבע השנים שקדמו לפנייתו לנציבות, כשהוא צמוד ונושא ריבית, שכן משרד האוצר המציא את רשימת נכי המלחמה בנאצים לעירייה מדי שנה בשנה, והיה עליה כל אותן שנים להקפיד לדרוש מהמתלונן רק את שליש הארנונה המגיע ממנו.

במקרה יוצא דופן אחר הטיל ועד מקומי על מחזיקי מבני מגורים בתחום שיפוטו, ארנונה בסכום זהה על כל המבנים, קטנים כגדולים. חיוב זה עמד בסתירה להוראות החוק, התקנות והחלטת המועצה האזורית. הדגשתי במסקנותי כי לא זו בלבד שהחיוב אינו חוקי, אלא שהוא גם פוגע בחוש הצדק, ביותו מוטל בשווה על המתלונן כמו על מחזיקים של בתים ששטחם גדול פי שלושה משטח ביתו. בנסיבות אלו לא הסתפקתי בהצבעה שיש להחזיר למתלונן את סכום הארנונה ששילם ביתר (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק) אלא הוריתי שיש להחזיר את הסכומים העודפים גם לתושבים אחרים של היישוב.

מריבוי התלונות נגד רשויות מקומיות עולה, כי עדיין חסרה בהן מידה מספקת של עירנות לחיוניות שבהקפדה עקבית על פעולה בצמידות לעקרון החוקיות ולכללי המינהל התקין והצדק. ברור אפוא, כי חיוני שרשויות אלה, המרבות לבוא במגע יומיומי עם האזרחים תעשינה בהקדם לשפור תפקודן.

בשנה אליה מתייחס הדוח בוררו תלונות גם נגד גופי שלטון אחרים שבחלקן נמצאו מוצדקות ושחשפו מעשים בניגוד לחוק או למינהל התקין או שהיו נגועים בנוקשות יתרה. המעיין בדוח ימצא דוגמאות לתלונות כאלה במבחר המובא בו. אולם ראיתי לנכון להתמקד הפעם ברשויות המקומיות על שום ריבוי התלונות נגדן.

  מרים בן-פורת

 מבקר המדינה

 ונציב תלונות הציבור

ירושלים, תמוז, התשנ"ז

 יולי, 1997

   *  *  *

​​תוכן העניינים