הביקורת שבפנינו מעלה ממצאים חמורים באשר להטבות כספיות שקיבלו עובדי בנק ישראל והנהלתו לאורך שנים והמסתכמות במיליוני שקלים. היקפם של הכספים שמקבלים חברי הנהלת הבנק ועובדיו, בעיקר בעת פרישתם מעבודתם, הוא חריג על פי כל קנה מידה. הדרך שבה בחרה הנהלת בנק ישראל, לדורותיה, לשלם סכומי עתק אלו לעובדים, תוך שימוש בשמות של הטבות מקובלות במגזר הציבורי (לצורך "הסוואת הכספים"), מתמיהה מאוד ובוודאי מקוממת. כללי מינהל ציבורי תקין וראוי, מחייבים את בנק ישראל, הבנק הממלכתי, לפעול בסבירות, בהגינות ולקיים את חובת האמון המוטלת על שכמו לטובת אזרחי המדינה. אין כל שיקול העשוי להצדיק כי ההנהלה והעובדים ייהנו ממתן תנאי פרישה מפליגים, המנוגדים לאינטרס הציבורי על ידי מוסד ממלכתי, האמון על כספי המדינה.
העיקרון של "אין החוטא נשכר", מחייב את השלטונות המוסמכים ובהם הנהלת בנק ישראל, לדאוג להשיב לאוצר המדינה, את הכספים אשר שולמו להנהלת הבנק ולעובדיו באופן בלתי ראוי. חובת השבת הכספים שניטלו מאוצר המדינה בהיקף ובדרך שנתגלתה בביקורת זו, מצטרפת לחובת השקיפות בנושאי השכר ותנאי השירות של עובדי הציבור ובתוכם עובדי בנק ישראל.
נציין כי במהלך ביצוע הביקורת, מצאנו אוזן קשובה בהנהלה החדשה של בנק ישראל, אשר הבהירה לנו כי בכוונתה לשנות את סדרי ההעסקה בבנק.
על פי מדיניות משרד מבקר המדינה, מתבצעות כיום חלק נכבד מהביקורות בזמן אמת, מוטלת אחריות אישית של המבוקרים, ובעיקר אלו הנמצאים בראש הפירמידה, מתפרסמים שמות המבוקרים, וקיימת חובת שקיפות - כל אלו נעשים לאחר בדיקה מקצועית ויסודית, הוגנת וללא משוא פנים; ליסודות אלו מצטרפת גם החובה של השבת הכספים ששולמו באופן בלתי ראוי ובלתי סביר לעובדי הציבור המבוקרים.
מיכה לינדנשטראוס
מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור
ירושלים, ניסן התשס"ו
אפריל 2006