הליך הטלת הכופר הנו חלופה להליך פלילי רגיל. בהליך פלילי רגיל מוגש כתב אישום כנגד המעלים או המתחמק מתשלום המס ומתקיים דיון משפטי שבו על התביעה להביא את עדיה ולהוכיח את ההאשמות, שאותם היא מייחסת לנישום שעבר עבירות מס, והנאשם במקרה כזה יכול להביא את עדיו. לאחר דיון משפטי ניתן פסק דין, שבו צפוי הנאשם על פי רמת הפסיקה היום למאסר משמעותי ולקנס כספי כבד. לעומת זאת בהליך הטלת הכופר נמנע "עינוי הדין" ממנו והוא משלם כופר כסף בלבד.
על פי סעיף 221 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) אם שילם הנישום את כופר הכסף "ייפסק כל הליך נגדו על אותה עבירה, ואם היה עצור עליה - ישוחרר". זוהי אם כן, הקלה משמעותית מאוד לאותו נישום בהשוואה לנאשם שעבר אותה עבירה וצפוי להרשעה הכוללת מאסר, קנס כספי וכן פרסום שמו ברבים בעקבות פסק הדין.
דווקא משום קיומה של הקלה זו בחוק, חובה על הרשויות המוסמכות להקפיד הקפדה יתירה, על עקרונות של שוויוניות ושקיפות המבטיחים את טוהר ההליך ואת אמון הציבור ברשויות.
פומביות ושקיפות מחייבים פרסום ההחלטות על הטלת הכופר. חובה לפרסם את רשימת תיקי הכופר, סעיפי העבירה שיוחסו לנאשמים והקריטריונים שהביאו להחלטה להטיל כופר וכמובן את סכומי הכופר שנקבעו ע"י השלטונות. זו גם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.
ערך מרתיע מן המעלה הראשונה כלפי עבריינים בכוח, העושקים את קופת המדינה בדרכי מרמה או בדרכים פסולות אחרות ובכלל זה, בהעלמות מס, צריך להיות פרסום שמם של משלמי הכופר. השקיפות והשוויון מחייבים את פרסום השמות. הציבור זכאי לדעת מי שילם כופר וכמה, והמוסדות צריכים להיות מעוניינים בפתיחות ובשקיפות גם מתוך מגמה להצביע בפני אזרחי המדינה, כי הם פועלים ללא משוא פנים ומתוך עקרונות של שוויון מוחלט בין נישום לנישום.
אין כל מניעה להודיע מראש לנישום המעוניין לשלם כופר, כי שמו יפורסם ברבים; בדיוק כפי שיפורסם שמו של הנאשם העומד לדין על אותה עבירה על פי פומביות הדיון במשפט הישראלי.
הנישום שניתנת לו הזכות לשלם כופר, במקום משפט, יוכל לשקול את הסיכון הקיים עבורו בעקבות פרסום שמו; ויש כמובן, להשאיר בידיו את ההחלטה אם להעדיף משפט פלילי רגיל על פני תשלום הכופר.
מכל מקום, גם אם ייתכן גידול במספר העבריינים בעבירות מס שיעדיפו הליכים פליליים רגילים על פני תשלום כופר ושמיעת התיקים תהיה ארוכה יותר, הרי שעקרונות השקיפות, השוויוניות ואפשרות הבקרה גוברים במקרה זה על שיקולי חוסר בכוח אדם בפרקליטות או בתי המשפט. חוסר זה ניתן לפתרון תקציבי.
אל נשכח כי מספר משלמי הכופר הוא גם נמוך ביותר על פי הסטטיסטיקה של שלטונות המס. זכות הציבור לדעת עדיפה במקרה זה. גם אם פרסום השמות טעון, לכאורה, הסדר בחוק, כדאי למצוא את הדרך הראויה לפתרון הבעיה. ומוטב שעה אחת קודם.
עברייני המס המשלמים כופר אינם "מטיבים" עם המדינה בתשלום הכופר. המדינה מטיבה עמם בהסכמתה לתשלום הכופר.
המאבק נגד מעלימי המס הפוגעים באופן רציני וממושך באוצר המדינה ובאזרחיה מחייב נקיטה ביד קשה, בגישה שתעדיף את עקרונות ההרתעה הן בתהליך השפיטה הרגיל והן בפריבילגיות הניתנות למשלמי הכופר.
דוח זה של הטלת כופר בגין עבירות מס, מפנה את הזרקור לנושא שרבים, גם במערכת השיפוטית, גם במערכת התביעה הכללית וגם בשלטונות המס מתלבטים ומתחבטים בה. מכאן חיוניותו של דוח זה על מסקנותיו והמלצותיו.
מיכה לינדנשטראוס
מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור
ירושלים, שבט התשס"ו
פברואר 2006