ניקיון רשות הרבים - איסוף מכלי משקה

המשרד להגנת הסביבה אחראי לפיתוח תכניות להגנת הסביבה, לקביעת תקנים וקדימויות בתחום זה ולקידום המודעות לנושאי איכות הסביבה, ובמסגרת תפקידו הוא אחראי גם ליישום חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק הפיקדון). חוק הפיקדון נחקק כדי להתמודד עם זיהום הסביבה הנגרם ממכלי משקה ריקים המושלכים ברשות הרבים, והוא חל על כל מכל משקה מלא ששווק שנפחו 100-1,499 סמ"ק. החוק מחייב יצרנים, יבואנים ובתי עסק כהגדרתם בחוק לגבות פיקדון של 25 אגורות בעד כל מכל כאמור, לקבל מכלים ריקים שהוחזרו להם ולהשיב את דמי הפיקדון ששולמו בעבורם וכן להעביר את המכלים למיחזור. החוק מאפשר לעשות חלק מהפעולות הנדרשות - איסוף מכלים ריקים והשבת דמי הפיקדון למחזירי המכלים - באמצעות "תאגיד מיחזור". בשנת 2001 הקימו יצרנים ורשתות שיווק תאגיד מיחזור; מקבלי השירות מהתאגיד מעבירים לו את דמי הפיקדון שגבו, והוא אוסף מכלים משומשים ומשיב את דמי הפיקדון לציבור.

בחודשים פברואר-אוגוסט 2007 בדק משרד מבקר המדינה את פעולתו של המשרד להגנת הסביבה (להלן - המשרד) ליישום חוק הפיקדון. הבדיקה נעשתה במשרד הראשי של המשרד.

1. עקרון "המזהם משלם": עיקרון חשוב בהתמודדות עם זיהום סביבתי הוא עקרון "המזהם משלם", ולפיו מי שמזהם את הסביבה בהשלכת מוצר לרשות הרבים או מי שנהנה ממוצר העלול לזהם את הסביבה, צריך לשאת בתשלום עבור תיקון הנזק שנגרם לסביבה מאותו מוצר. לפי עיקרון זה, בתשלום האמור צריכים לשאת הן היצרנים והיבואנים, הן המשווקים והן הצרכנים של אותו מוצר.

חוק הפיקדון קבע לתאגיד המיחזור יעדים כמותיים לאיסוף מכלים. נמצא כי תאגיד המיחזור לא עמד ביעדי האיסוף שנקבעו בחוק לשנים 2002-2006, וכי המשרד אישר לו בכל אחת מהשנים האמורות להפחית את שיעור האיסוף שנקבע כיעד לאותה שנה, לאחר שקיבל לכך את אישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת. המשרד לא בחן קודם לאישורו אם היו גורמים אובייקטיביים שמנעו מהתאגיד לעמוד ביעדי האיסוף.

היצרנים והיבואנים אינם נושאים בעלויות הטיפול בנזק שהם גורמים לסביבה, וחובתם בעניין זה מתמצית בגביית דמי הפיקדון והשבתם למי שמחזיר להם מכלים ריקים או העברתם לתאגיד המיחזור או לקרן לשמירת הניקיון שמנהל המשרד . בנסיבות אלה נפגע עקרון "המזהם משלם": תאגיד המיחזור אחראי לתפעול מערך האיסוף, ובעלויות הכרוכות בכך נושאים הצרכנים, שכן מושב להם רק חלק מדמי הפיקדון עבור המכלים; וכן המשווקים, הנדרשים להקצות כוח אדם ומקומות אחסון למכלים.

2. הטלת קנסות על תאגיד המיחזור:  על פי החוק, אם לא יעמוד התאגיד ביעד איסוף, יהיה עליו לשלם לקרן לשמירת הניקיון קנס שסכומו הוא כפל הפיקדון שלא הושב לצרכנים. עקב ההפחתות שאישר המשרד בשיעורי האיסוף שנקבעו לתאגיד, פחת הקנס שהיה על התאגיד לשלם בשנים 2002, 2004 ו-2005 בשל אי-עמידה ביעד האיסוף, ובשנים 2003 ו-2006 לא הוטל עליו קנס כלל. על פי חישוב שעשה משרד מבקר המדינה, אילו הקפיד המשרד להגנת הסביבה שהתאגיד יעמוד ביעד האיסוף שנקבע בכל שנה, היה עליו להשית על התאגיד בשנים 2002-2006 קנס בסכום כולל של כ-275 מיליון ש"ח. ההפחתות של שיעורי האיסוף הקטינו את הקנס בכ-216.5 מיליון ש"ח, והקטנה כזאת של הקנס יש בה משום הטבה ניכרת לתאגיד.

3. מעורבות הציבור בהשבת מכלי משקה ריקים: אחת ממטרות חוק הפיקדון הייתה להניע את הציבור ליטול חלק פעיל בתהליך ההשבה של מכלי משקה, ובכך להגביר את מודעותו לצורך לשמור על איכות הסביבה ואת מעורבותו בנושא. אחד התנאים ההכרחיים להשגת מטרה זו הוא יצירת אפשרות נוחה לציבור להשיב את המכלים. כבר בדצמבר 2002 העלה המשרד שהציבור נתקל בקשיים בהשבת המכלים הריקים, אם משום שבמקומות השיווק אין די נקודות איסוף, אם משום שלא תמיד אפשר לקבל בהם שירות, ולכן הוא נמנע מלהשיב את המכלים. ואולם נמצא שהמשרד לא פעל די להסרת קשיים אלה, ועקב כך מוחמצת השגת מטרה חשובה של החוק - שילוב הציבור בהגנה על איכות הסביבה וחינוכו לפעולה יזומה בנדון.

4. הקרן לשמירת הניקיון:  הקרן לשמירת הניקיון פועלת במסגרת המשרד, ומטרותיה הן, בין היתר, לרכז אמצעים כספיים לשמירה על איכות הסביבה - שמירה על הניקיון, מניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת למיחזור. קנסות המוטלים על תאגיד המיחזור ועל מי שלא עמדו בדרישות חוק הפיקדון מועברים לקרן ומנוהלים בחשבון נפרד.

בשנים 2004-2007 אישרה הנהלת הקרן לשמירת הניקיון באיחור - במהלך השנה, ולא לפני תחילתה או בתחילתה כנדרש - את הצעת התקציב השנתי של הקרן לפעולות בענייני חוק הפיקדון, ולפיכך גם הגשת הצעת התקציב לאישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת נעשתה באיחור. לדוגמה, המשרד הגיש את הצעת התקציב לשנת 2007 לאישור הוועדה רק במרס אותה שנה, והתקציב אושר באמצע יוני אותה שנה.

נמצא כי סכומי התקציב שהקצתה הנהלת הקרן בכל שנה לפעולות הממומנות מהכספים שמקורם בחוק הפיקדון היו קטנים במידה ניכרת מהסכומים שהיו צפויים להתקבל בקרן, וכי גם שיעור הניצול של התקציב היה מועט: בשנת 2005, למשל, נוצלו רק 1.3 מיליון ש"ח, כ-6% מהתקציב שאושר לאותה שנה (21.5 מיליון ש"ח). עקב כך הצטברו בקרן יתרות גדולות שלא נוצלו: בסוף שנת 2005 כ-50 מיליון ש"ח ובסוף 2006 כ-67 מיליון ש"ח. הדבר מלמד שכספי ציבור שנועדו להגברת פעולות הקשורות להגנת הסביבה לא שימשו למטרה זו, ושהמשרד לא פעל כדרוש ליישום החוק.

על המשרד להגנת הסביבה לפעול לשיפור התנאים להשבת מכלי משקה ריקים כדי להקל על הציבור את השבת המכלים. כמו כן עליו לפעול על פי עקרון "המזהם משלם", המקובל עליו, ולהטיל גם על היבואנים והיצרנים של מכלי משקה לשאת בעלויות הכרוכות בטיפול בנזק שהם גורמים לסביבה. הואיל והמשרד הגיע לידי מסקנה שיש צורך לתקן את חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999, בנוגע לכמה סוגיות חשובות ואף החל בהליך לתיקון החוק, ראוי שהוא יפעל במלוא המרץ להשלמת ההליך.