הטיפול של צה"ל בהטרדות מיניות

בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן - החוק למניעת הטרדה מינית), נקבע, בין השאר, כי לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו. כמו כן נקבעו בחוק עונשים למי שמטריד אדם מינית או מתנכל לו. בחוק זה נקבע, בין השאר, כי מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים חייב לקבוע תקנון, שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה, ויפורטו בו דרכי הגשת תלונות שעניינן הטרדה מינית או התנכלות והטיפול בהן. על המעביד לפרסם את התקנון בין עובדיו.

פקודת מטכ"ל בנושא איסור פגיעה על רקע מיני נקבעה כתקנון על פי החוק למניעת הטרדה מינית. על פי הפקודה, מי שסבור, כי הטרידו אותו מינית או התנכלו לו בשירות הצבאי או בהיותו בשטח מחנה צבאי, רשאי לפעול בהתאם לאפשרויות כלהלן: א. הליך פלילי - הנפגע יכול להגיש תלונה במשטרה הצבאית החוקרת (להלן - מצ"ח) או לפרקליט הצבאי הפיקודי או החילי; ב. הליך אזרחי - הנפגע יכול להגיש, בתוך שלוש שנים, תביעה בבית משפט כנגד המטריד או המתנכל. ניתן להגיש תביעה גם נגד צה"ל כמעסיק; ג. הליך פיקודי - הגשת תלונה למפקד היחידה, לראש ענף פרט או לעובדת סוציאלית במפקדת פיקוד מרחבי. לפי הפקודה, חייל שהוטרד מינית יהיה זכאי לקבל טיפול, הדרכה, הכוונה וייעוץ. במקרה שבו פותחת מצ"ח תיק חקירה, היא מעבירה בסיום החקירה דוח סיכום חקירה לפרקליט צבאי. הפרקליט מקבל אחת מהחלטות אלה: להגיש כתב אישום לבית דין צבאי; להורות על העמדה לדין משמעתי; להחזיר את התיק להשלמת החקירה במצ"ח; או לסגור את התיק. טיפול בתלונה על הטרדה מינית בהליך פיקודי נעשה כולו בתוך היחידות.

בתקופה ממרס ועד דצמבר 2005 ערך משרד מבקר המדינה ביקורת בנושא הטיפול של צה"ל בהטרדות מיניות. בביקורת זאת נבדק גם הטיפול של משרד הביטחון (להלן - משהב"ט) בתלונות על הטרדות מיניות של חיילות מיחידה צבאית הפועלת במסגרתו.

הטיפול של צה"ל בהטרדות מיניות

א. נמצא, כי פקודת המטכ"ל בנושא איסור פגיעה על רקע מיני, שהייתה בתוקף במועד הביקורת, איננה כוללת שינויים שחלו בצה"ל במהלך השנים בנושא הטיפול בהטרדות מיניות. פקודה זו גם איננה ברורה די הצורך בכל הקשור לטיפול בתלונה המתבררת בהליך פיקודי במסגרת היחידה, כמו למשל, בכל הנוגע לסדרי השיפוט בדין משמעתי ולדיווח על תוצאות השיפוט. במועד סיום הביקורת, דצמבר 2005, טרם אושרה הצעה לפקודת מטכ"ל חדשה מ-1.1.05, אשר נותנת מענה לסוגיות אלה ולסוגיות נוספות שאינן כלולות בפקודת המטכ"ל הנוכחית.

ב. בבדיקת משך הזמן לטיפול של מצ"ח, של הפרקליטות הצבאית ושל בתי הדין הצבאיים בתיקים של הטרדה מינית נמצא, כי בחלק ניכר מהם נמשך הטיפול זמן רב. כך, למשל, ב-56 תיקים מתוך כ-100 תיקים בנושא הטרדה מינית, שנפתחו במצ"ח בשנת 2004, נמשך הטיפול מעל 45 ימים, שנקבעו בהנחיות של מצ"ח כפרק הזמן לטיפול בתיקים אלה, ובמקרים מסוימים הוא נמשך אף 150 עד 200 ימים.

ג. הועלו ליקויים בעבודת קציני השיפוט בתלונות על הטרדות מיניות שבהן הנחו פרקליטים צבאיים על שיפוט בדין משמעתי: בחלק מהמקרים נפלו פגמים בהליך השיפוט, וכתוצאה מהם היה צריך לבטל את ההליך, ובמקרים אחרים התקיים ההליך מספר חודשים לאחר הוראת הפרקליט הצבאי, בניגוד לאמור בפקודת מטכ"ל בנושא הדין המשמעתי.

ד. בבדיקת הטיפול ב-21 תלונות על הטרדות מיניות, שטופלו בשנים 2003 ו-2004 במסגרת ההליך הפיקודי ביחידות, נמצא, כי חלק ממפקדי היחידות לא התייעצו עם פרקליט צבאי בדבר המשך הטיפול בתלונה כנדרש, ובמקרים אחרים נערך השיפוט בדין משמעתי על ידי קצינים שלא היו מוסמכים לשפוט בתיקים של הטרדה מינית. 21 מקרים אלה לא היו ידועים למפקדת הפרקליט הצבאי הראשי (להלן - מפצ"ר), ולכן עניינם של המורשעים בהם לא הובא בפני סגן הפרקליט הצבאי הראשי (להלן - סגן הפצ"ר), לקבלת חוות דעתו אם להביאם בפני הוועדה להתרת התחייבות לשירות קבע.

ה. מתוך 28 תיקי תלונה על קצינים ונגדים שהואשמו בעבירות על הטרדה מינית, שהטיפול בהם הסתיים במועד הביקורת בהרשעה, ושבהם סגן הפצ"ר נתן חוות דעת בעניין התרת ההתחייבות לשירות קבע, הוא החליט ב-18 תיקים שלא להביא את הנאשמים בפני ועדה מייעצת לעניין זה שמינה ראש אכ"א. בחמישה מהם נימק זאת סגן הפצ"ר בעבר, אל"ם אביחי מנדלבליט, בעיקר בכך שנותרה למורשעים יתרת שירות קטנה עד מועד פרישתם המתוכנן, או שיחלו בחופשת פרישה בהקדם. מבדיקת חמישה תיקים אלה התברר, כי שלושה מביניהם שירתו תקופות ארוכות עד לפרישתם: שניים מהם שירתו במשך שנה וחודשיים והשלישי - במשך כשנתיים.

ו. בשנים 2004 ו-2005 פנו לעובדות הסוציאליות בצה"ל 214 ו-298 חיילות, בהתאמה, שהתלוננו על הטרדה מינית. הליווי של העובדות הסוציאליות, שנמשך בכל תהליך הגשת התלונה והחקירה, לרבות הטיפול הרפואי, נפסק עם שחרורה של החיילת מהשירות הצבאי והיא עלולה להיפגע מהפסקת הטיפול. לדעת משרד מבקר המדינה, ראוי שימוסדו קשרי עבודה בין צה"ל לבין מרכזי הסיוע האזרחיים לנפגעות תקיפה מינית, כדי שניתן יהיה להפנות את המתלוננות, המביעות רצון לכך, למרכזים אזרחיים לנפגעות תקיפה מינית לקבלת סיוע ולהמשך טיפול.

ז. בשנת 2004 קיימה המפקדה של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (להלן - יוהל"ן), במסגרת ביקורות של אכ"א, ביקורות ב-133 יחידות. בביקורת עלה, כי ב-63 יחידות (כ-47%) נמצאו ליקויים בפעילות ההסברה בנושא הטרדה מינית: ב-57 יחידות נערכה הסברה שלא על פי הנדרש בפקודת המטכ"ל בנושא איסור פגיעה על רקע מיני, ובשש היחידות הנותרות לא בוצעה כלל הסברה בנושא הטרדה מינית.

הטיפול בתיקי הטרדות מיניות של חיילות המשרתות במשהב"ט

א. נציבות שירות המדינה (להלן - נש"ם) הוציאה תקנון, שנועד להבהיר את עיקרי החוק והתקנות למניעת הטרדה מינית ולקבוע את הסדרי המשמעת והטיפול בתלונות, שמקורן בהטרדה מינית ובהתנכלויות בשירות המדינה. לפי פקודת המטכ"ל בנושא איסור פגיעה על רקע מיני, חייל המשרת "שירות מוכר", הסבור, כי הוטרד מינית, יגיש תלונה בהתאם לתקנון של המסגרת האזרחית שבה הוא משרת. נמצא, כי הטיפול של משהב"ט בתלונות של הטרדה מינית של חיילות המשרתות שם לא תמיד תאם את הנקבע בתקנון ובהנחיות של נש"ם. למשל, תלונות על הטרדה מינית של חיילות דווחו לסמנכ"ל למשאבי אנוש במשהב"ט, בניגוד להנחיות נש"ם, שלפיהן יש לדווח עליהן לנש"ם בלבד כדי להבטיח בירור מיידי, יסודי ומקצועי של התלונות בלי לפגוע במהלך החקירה.

ב. שלוש מתוך 13 תלונות על הטרדה מינית שהגישו לנש"ם חיילות ששירתו במשהב"ט בשנים 2000-2005, לא דווחו על ידי משהב"ט למפקדת יוהל"ן כנדרש, כך שלא הייתה לה יכולת לעקוב אחר הטיפול בהן. מפקדת יוהל"ן אף אינה מקבלת באופן שוטף נתונים על הטרדות מיניות מיתר הגופים שבהם משרתות חיילות מחוץ לצה"ל; בשנים האחרונות לא מתקיים קשר בין הממונה על קידום ושילוב נשים בנש"ם לבין מפקדת יוהל"ן, וממילא לא מיושם נוהל שסוכם ביניהן בשנת 2001 בנושא הטיפול בתלונות של חיילות נגד עובדי מדינה על הטרדה מינית.

לסיכום, נשים משרתות בצבא מכוח החוק, ועל המפקדים בצה"ל לשמור על כבודן ולפעול נגד כל גילוי של הטרדה מינית. ואכן צה"ל קבע מדיניות מפורטת בנושא ההטרדות המיניות, הרואה בחומרה רבה מקרים של הטרדה מינית בצבא, מפרטת את אופן הטיפול במי שהיה קורבן לפגיעה על רקע מיני, וקובעת, כי יש לטפל בצורה חדה ופסקנית במבצעי העבירות. ממצאי הביקורת מצביעים על ליקויים, חלקם מהותיים, במימוש מדיניות זאת. ליקויים אלה באים לידי ביטוי בעיקר במשכי הזמן הארוכים והלא סבירים של הטיפול שנעשה במצ"ח, במפצ"ר ובבתי הדין הצבאיים בתיקי תלונה על הטרדות מיניות, הגורמים לעינוי דין למתלוננות וכן לנאשמים, ולכך שבחלק מהמקרים המתלוננות משתחררות מצה"ל עוד בטרם הסתיים הטיפול בתלונותיהן; בעיכובים בהעמדה לדין של נאשמים בדין משמעתי; באי-התייעצות של מפקדים עם פרקליט צבאי בדבר הטיפול בתלונות על הטרדה מינית בהליך הפיקודי; בשיפוט בדין משמעתי בהליך הפיקודי על ידי קצינים שאינם מוסמכים לשפוט בתיקים של הטרדה מינית; ובליקויים בסדרי הבאת קצינים ונגדים בשירות קבע, שהורשעו בעבירות של הטרדה מינית, בפני הוועדה להתרת התחייבות להמשך שירות קבע. ליקויים אלה, שרובם נובעים מאי-ביצוע פקודות ומבקרה לקויה, גורמים לכך, שההנחיות המחמירות שקבע הרמטכ"ל לטיפול בהטרדות מיניות בצה"ל אינן ממומשות במלואן, ופוגעים ביכולת לשרש את נושא ההטרדות המיניות בצה"ל.

לדעת משרד מבקר המדינה, ראוי לקצר את משכי הזמן הארוכים של הטיפול בתיקי התלונות על הטרדה מינית, כדי למנוע עינוי דין למתלוננות ולנאשמים ובשל המשמעות החינוכית וההרתעתית; להגביר את הבקרה והפיקוח על עבודת קציני השיפוט בדין משמעתי בתלונות על הטרדה מינית, ולבחון את ההכשרה הניתנת להם למילוי תפקידם זה, כדי למנוע את הליקויים בעבודתם הגורמים לפגיעה במיצוי הדין עם הנאשמים; להקפיד על ביצוע ההוראות שנקבעו בעניין התרת התחייבויות לשירות קבע של קצינים ונגדים שהורשעו בעבירות על הטרדה מינית, כדי להגביר את ההרתעה מפני עבירות אלה; ולנקוט את כל הצעדים כדי לאכוף את ההוראות לגבי קיום פעולות הסברה ביחידות צה"ל בנושא הטרדה מינית. כמו כן, ראוי שבצה"ל יהיה מעקב אחר תלונות על הטרדה מינית של חיילות המשרתות בגופים שונים מחוץ לצה"ל, ועל דרך הטיפול בהן בגופים אלה.