מבוא
התמורות במשקים המודרניים וההתפתחות הטכנולוגית הביאו לעלייה ברמת החיים, ובשל כך לגידול במספר כלי הרכב. הם גרמו, בין השאר, לגידול במספר התושבים המתגוררים בבתים צמודי קרקע בפריפריה של המטרופולינים, הרחק ממקומות העבודה, ולשינויים בתרבות הפנאי. ההתפתחות הכלכלית של המשק הגדילה את הצורך בניידות של תושבים וסחורות. כל אלה הביאו לגידול מהיר במספר כלי הרכב הנעים בכבישים, ובעקבות זאת לגידול במספר תאונות הדרכים, במספר הנפגעים בהן ובהיקף הנזקים לרכוש. חיי בני אדם נקטלים, נפגעים רבים נותרים נכים לכל ימי חייהם, והנזק שנגרם למשק (עלות הטיפול בנפגעי התאונות, הפיצויים לנפגעים, הנזקים לכלי הרכב ולרכוש ואבדן ימי העבודה) מסתכם במיליארדי ש"ח בשנה. המלחמה בתאונות הדרכים הפכה למשימה לאומית בחברה המודרנית, וגם בישראל נושא זה אינו יורד מסדר היום הציבורי.
1. בסוף שנת 1998 נעו בכבישי הארץ כ-1.7 מיליון כלי רכב; רמת המינוע הגיעה באותה שנה ל-277, בחישוב ארצי, ובמטרופולין תל אביב היא היתה גבוהה בהרבה: בתל אביב היא הגיעה לכ-600, ברמת גן ליותר מ-450 ובהרצליה ליותר מ-435. אורך הכבישים בארץ בסוף 1998 היה כ-16,000 ק"מ, מזה 5,200 ק"מ כבישים לא עירוניים.
2. בעמוד הבא טבלה, ובה מספר תאונות הדרכים עם נפגעים שאירעו בשנים 1999-1995 ומספר הנפגעים בהן, על פי נתוני הלמ"ס.
הטבלה מלמדת שמרבית הנפגעים בתאונות נפגעים בדרכים עירוניות, אולם חומרת הפגיעות בדרכים אלה נמוכה מזו שבדרכים בין-עירוניות3. לדוגמה, יותר משני שלישים מהנפגעים בתאונות ב-1999 נפגעו בדרכים עירוניות, אולם בדרכים אלה היו 7.07 הרוגים לכל 1,000 נפגעים ובדרכים בין-עירוניות - 16.84 הרוגים לכל 1,000 נפגעים. ההסבר לכך הוא שבדרכים עירוניות הצפיפות בכבישים ותדירות המפגשים בין הולכי רגל לכלי רכב גדולות יותר, אך מהירות כלי הרכב נמוכה יחסית; ואילו בדרכים בין- עירוניות מהירות הנסיעה גבוהה, ולכן עוצמת המפגש בין כלי הרכב בעת תאונה היא גדולה, ורב יותר הסיכוי שהתאונה תהיה קטלנית.
המשך קריאה בקובץ המלא