בסוף שנות התשעים נחתם הסכם בין התעשייה הצבאית לישראל (תעש) לבין מדינה א' למכירת עשרות אלפי יחידות של אחד ממוצריה, בהיקף כספי של עשרות מיליוני דולרים. העיסקה אושרה על ידי ועדת הכספים של הדירקטוריון.
פיתוח המוצר החל בתעש בשנת 1992 בלי שנעשו תכנית עסקית, ניתוח שוק, ובחינת פוטנציאל השיווק של המוצר. לאחר שנתיים התברר, כי הסיכוי של תעש לשווק בעתיד את המוצר קטן, נוכח העובדה שמערכות הנשק שעבורן פותח המוצר, מצויות בעיקר במדינות שפוטנציאל השיווק של התעש אליהן מצומצם.
תעש החלה את פיתוח המוצר ללא שהייתה ברשותה מערכת נשק, ללא דרישה מיבצעית, ללא אופיון טכני, וללא חסמים טכניים הנגזרים ממערכת הנשק. הדבר גרם לכך, שרק בניסוי אצל הלקוח התברר, כי המוצר שפותח בתעש לא התאים למערכת הנשק, דבר שגרם להשקעה נוספת בפיתוח המוצר ולדחייה בקבלת ההזמנה ממדינה א' בשנים אחדות.
בראשית שנות האלפיים בחנה תעש פיתוח מוצר חדש בעל ביצועים גבוהים יותר מהמוצר הקודם, בהשקעה של 1.5 מיליון דולר. נוכח הליקויים שהועלו בביקורת ולנוכח ניסיון העבר, ראוי שתעש תבדוק את הכדאיות הכלכלית של השקעה בפיתוח מוצר חדש, לרבות תכנית עסקית וניתוח שוק, בטרם תקבל החלטה להתניע את הפיתוח.