מכשירי שיקום וניידות

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - החוק), קובע כי שירותי הבריאות יינתנו על פי סל שירותי בריאות. הסל כולל גם מכשירים שמשרד הבריאות משתתף במימונם, כנקבע בתוספת השלישית לחוק. בשנת 1995 קבע המשרד "נוהל אישור מכשירי שיקום וניידות במשרד הבריאות" (להלן - הנוהל). הנוהל עוסק במכשירים הניתנים באמצעות לשכות הבריאות - כגון כיסאות גלגלים המופעלים ידנית ומכשירי שמיעה לילדים ולנוער - ובמכשירים נוספים הניתנים רק לאוכלוסייה המשוחררת מתשלום - כמו למשל הליכונים רגילים.

הטיפול בנושא מכשירי שיקום וניידות נעשה בעיקר באמצעות שני גופים במשרד הבריאות: שירותי בריאות הציבור (להלן - שב"צ) באמצעות לשכות הבריאות; והמחלקה לפיזיותרפיה.

בחודשים יולי-ספטמבר 2001, לסירוגין, עשה משרד מבקר המדינה במשרד הבריאות ביקורת על טיפולו של המשרד ברכישת מכשירי שיקום וניידות. בדיקות פרטניות נעשו בארבע לשכות בריאות של המשרד - לשכת הבריאות המחוזית בתל אביב, לשכת הבריאות הנפתית ברחובות במחוז המרכז, ולשכות הבריאות הנפתיות בעכו ובעפולה (להלן - לשכת יזרעאל) במחוז הצפון.

אזרח הזקוק למכשיר שיקום או למכשיר ניידות המפורטים בתוספת השלישית לחוק (להלן - המבקש), יכול לפנות - בעצמו או באמצעות גופים אחרים, כמו קופת החולים שהוא מבוטח בה - ללשכת הבריאות באזור מגוריו, בבקשה להשתתפות משרד הבריאות במימון רכישת המכשיר.

הבקשה מטופלת בלשכת הבריאות בידי צוות מקצועי. הצוות מוסמך לאשר מכשירי שיקום וניידות מסוימים, כמו כיסאות גלגלים המופעלים ידנית ומכשירי שמיעה; בקשה למכשיר שהצוות אינו מוסמך לאשר מועברת לדיון בוועדת החריגים. בעיקר אמור הדבר במכשירי שיקום ממונעים, כמו כיסאות גלגלים ממונעים ומיטות עם מנגנון הפעלה חשמלי; המבקש זכאי לערער על ההחלטה, וערעורו מופנה אל ועדת החריגים; אם התקבלה הבקשה, יקבל המבקש את המכשיר בהשאלה ממחסן של משרד הבריאות, ברכישה עצמית או ברכישה בידי המשרד. היחידה לבינוי, נכסים, אפסנאות ומשק במחוז רוכשת מכשירים, וגזברות המחוז משלמת לספקים או למבקשים שרכשו בעצמם את המכשירים.

במארס 2000 הגיש האגף להבטחת איכות במשרד הבריאות למנכ"ל המשרד, דוח בנושא מכשירי השיקום והניידות (להלן - המכשירים). בדוח נאמר, בין היתר, כי כתוצאה מהתפתחות טכנולוגית מואצת ובניית מכשירים מתוחכמים לשימושם של נכים, גדל הצורך בהתמקצעות של העוסקים בנושא זה; אולם הטיפול בנושא הוטל על עובדים שלא יועדו מלכתחילה לעסוק בו אלא עסקו בהשמה של חולים סיעודיים.

הביקורת העלתה, כי גם בעקבות הדוח האמור אין במשרד הבריאות עובד שמונה לנהל את הנושא. על הצד המקצועי מופקדת הסגנית של הפיזיותרפיסטית הארצית, שהיא גם יו"ר ועדת החריגים, ועל הצד המינהלי מופקד הסגן של האחראי למינהל בריאות הציבור בשב"צ; ועיקר הטיפול - אישור השתתפות המשרד במימון רכישת המכשירים והטיפול ברכישתם או במתן החזר כספי עבורם - נעשה בלשכות הבריאות ובמחוזות של המשרד.

נמצא, כי במהלך השנים האחרונות הועלו במשרד הבריאות ספקות בדבר אופן הטיפול בנושא, והמשרד הצהיר על כוונתו להעביר את הטיפול במכשירי השיקום והניידות לידי קופות החולים, ואת הטיפול ברכישת המכשירים להעביר לחברה פרטית שמספקת, בין היתר, ציוד לבתי חולים ממשלתיים. נמצא, כי עד מועד סיום הביקורת, ספטמבר 2001 (להלן - מועד סיום הביקורת), לא הועבר הטיפול לגופים אלה. בתשובתו למשרד מבקר המדינה מינואר 2002 הודיע משרד הבריאות, כי הוא החליט להקים צוות בראשות מנכ"ל המשרד, שינהל משא ומתן עם קופות החולים בעניין העברת האחריות לטיפול בנושא המכשירים לקופות.

הביקורת העלתה, כי למשרד הבריאות אין נתונים ארציים מלאים ומדויקים על המספר הכולל של הבקשות שהוגשו ללשכות הבריאות להשתתפות המשרד במימון רכישת מכשירים, וכי יש בידיו רק נתונים חלקיים על מספר המכשירים שאושרו בידי הלשכות ובידי ועדת החריגים. נתונים אלה הופקו על פי דיווחים ידניים של הלשכות, ולפיהם בשנת 2000 אישר המשרד - באמצעות הלשכות או באמצעות ועדת החריגים - 10,598 מכשירים. מהשוואת נתונים אלה לנתונים שהוצגו בדוח האגף להבטחת איכות על מספר המכשירים שאושרו בשנת 1995 עולה, כי במהלך השנים 1995-2000 היה גידול של 66% במספר המכשירים. עוד העלתה הביקורת, כי לעובדי הלשכות לא ברור תמיד על מה עליהם לדווח.

מהאמור לעיל עולה, כי למשרד הבריאות אין מאגר נתונים על מספר הבקשות להשתתפות המשרד ברכישת מכשירים, על מספר המכשירים שאושרו ועל עלותם. מאגר נתונים כזה הוא הכרחי לצורכי תכנון, תקצוב וקביעת מדיניות בתחום הזה. בתשובתו הודיע המשרד, כי החל בינואר 2002 יונהג דיווח ממוחשב על המכשירים, במקום הדיווח הידני.

הנוהל קובע כללים לחישוב השתתפותו של משרד הבריאות ברכישת המכשירים, ובדרך כלל סכום ההשתתפות נקבע לפי 75% ממחיר המכשיר ולא יותר מהמחיר המרבי שנקבע בנוהל לכל סוג מכשיר. נמצא, כי מאז שנת 1995, מועד קביעת הנוהל, ועד מועד סיום הביקורת, לא עודכנו המחירים המרביים, למעט המחיר המרבי ברכישת סוגים מסוימים של כיסאות גלגלים המופעלים ידנית. יצוין, כי בנסיבות מסוימות המשרד פוטר את המבקש מהשתתפות במימון רכישת המכשיר, בהתאם למבחני הכנסה.

כאמור, במהלך השנים חלה התפתחות טכנולוגית מואצת, ויוצרו מכשירים מתוחכמים לשימושם של נכים. נמצא, כי למשרד הבריאות הגיעו תלונות בעניין שיעור ההשתתפות הנמוך של המשרד במימון רכישת המכשירים, ובייחוד רכישת מכשירי שמיעה. יצוין, כי המשרד משתתף במימון רכישתם של מכשירי שמיעה רק לילדים ולבני נוער עד גיל 18, ובנוהל נקבע, כי המחיר המרבי של מכשיר שמיעה הוא 2,000 ש"ח. לדוגמה, אחת התלונות היתה ששיעור ההשתתפות של המשרד במימון רכישת מכשיר בשנת 2001 היה נמוך במידה רבה משיעור ההשתתפות ברכישת מכשיר בשנת 1995 וירד מכ-80% לכ-30%.

לדעת משרד מבקר המדינה, על משרד הבריאות לבחון את סוגיית השחיקה בשיעור השתתפותו במימון רכישת מכשירים. הדבר עלול לפגוע באנשים בעלי מוגבלות שאין ביכולתם לרכוש מכשירים חדשניים המתאימים לצורכיהם.

1.  הביקורת העלתה, שהטיפול בבקשות להשתתפות משרד הבריאות במימון רכישת מכשירים רפואיים נעשה בעיקר ידנית וללא עזרתה של מערכת ממוחשבת, וכי אין הוראה אחידה באשר לארגון המסמכים בתיקי הבקשות והנתונים שיש לכלול בהם לשם מעקב אחר יעילות הטיפול בפונים ואיכותו. בנסיבות אלה נפגע טיב השירות שהמשרד נותן למבקשים.

במהלך הטיפול בבקשות בלשכות, מפנים המבקשים אל הצוותים המטפלים שאלות בדבר שלבי הטיפול בבקשה, בין היתר, בנושא המכשירים. הביקורת העלתה, כי בשל העדר ארגון שיטתי, מסודר וממוחשב של תיקי המטופלים, פעמים רבות התשובות על השאלות אינן מסתמכות על מידע כתוב אלא על זיכרונם של עובדים. כדי שהלשכה תוכל לשרת כראוי את המבקשים וכדי שיהיה אפשר לבקר את התהליך כולו, יש להקפיד על ארגון שיטתי של תיק הבקשה. הביקורת גם העלתה, שבמצב הקיים כל לשכה מנהלת את תיקי הבקשות באופן שונה.

בתשובתו למשרד מבקר המדינה מינואר 2002 הודיע משרד הבריאות, כי עד יולי 2002 תיבנה מערכת ממוחשבת למעקב אחר הטיפול בבקשות ולניהול נושא השאלת המכשירים.

2.  הביקורת בלשכת הבריאות ברחובות העלתה, כי משרדי הצוות המטפל, בין היתר, בנושא המכשירים, אינם נגישים לנכים, וכי תנאי העבודה של הצוות מקשים עליו לתת שירות הולם למגישי הבקשות: המשרדים נמצאים בקומת מרתף של הבניין, והירידה אליהם היא באמצעות חמש מדרגות; הגישה למשרדים היא דרך מגרש חניה צפוף, ולעתים אין די מקום למעבר כיסא גלגלים.

לדברי הצוות, כאשר יש צורך לשוחח עם נכה בכיסא גלגלים או להחתימו על מסמכים, עובדת הצוות פוגשת אותו בכלי הרכב שלו או על המדרכה שלפני הבניין; קבלת קהל נעשית בתנאים של צפיפות רבה ולפונים אין פרטיות. יש לפעול בדחיפות לפתרון מצב מביש זה.