מכון התקנים הישראלי

הוקמו יותר מ-30 מעבדות מאושרות לבדיקות תקן בענפי הבניין והתעשייה שנגסו בשוק הלקוחות של המכון; הצטמצם מספר הבדיקות בענף הבניין עקב שפל בענף שהחל בשנת 1995; ובשנת 1998 צומצם בכ-30% מספר התקנים הרשמיים, שבגינם נעשו בדיקות רבות.

בסוף שנת 1997, לאחר שנוצרו במכון גירעונות מתמשכים, נאלצה הנהלתו לנקוט פעולות הבראה: 122 מעובדי המכון פרשו מרצון פרישה מוקדמת ביוזמת המכון. עלות הפעלת התכנית למכון הגיעה לכ-82 מיליון ש"ח, והיא הביאה לחיסכון של כ-40 מיליון ש"ח ולבלימת ההידרדרות במצבו הכספי של המכון. הדוחות הכספיים המבוקרים לשנת 1999 הצביעו על איזון לאחר שנים של גירעונות, ולפי דוח מבוקר לשנת 2000 היה למכון רווח של כ-4 מיליון ש"ח. עם זאת, נוכח השינויים המתוכננים בתחום בדיקות היבוא והתקינה הבין-לאומית יש להניח כי ייגרם צמצום נוסף בפעילות המכון, וכדי למנוע הידרדרות מחודשת במצבו הכספי הוא יידרש לנקוט פעולות התאמה נוספות.

כל תעריפי המכון נתונים לפיקוחו של המפקח על המחירים במשרד התעשייה והמסחר (להלן - משרד התמ"ס). מנתוני המכון עולה כי הרווח שהניב אגף התעשייה, בעיקר מפעילותו בתחום בדיקות מוצרי יבוא ובדיקות תו תקן שלא נחשפו לתחרות, מימן בסבסוד צולב חלק מההפסדים של אגפי הבניין והתקינה. משרד מבקר המדינה הצביע לפני המפקח על המחירים על הצורך לקיים פיקוח דיפרנציאלי על שירותי המכון, כדי לבדוק אם יש למכון רווחי יתר בתחומים שיש לו בלעדיות בהם, ואם יימצאו רווחים כאלה - לפעול להקטנתם לשיעור הראוי.

הביקורת באגף איכות והסמכה העלתה שהמכון נוהג בסלחנות כלפי לקוחות שהוא מגלה אצלם ליקויים בבדיקות של מערכות האיכות שלהם ובבדיקות ההתאמה לתקן. לפי נוהלי המכון, אי-קיום בדיקות במועד ודחיית בדיקות לפרק זמן ממושך מסיבות הקשורות ללקוח, או קביעת הציון "טעון שיפור" למערכת איכות בשתי בדיקות רצופות או בבדיקת הערכה מחדש, מחייבים לפתוח בהליכים לביטול האישור שניתן למערכת; אולם נמצא שלא תמיד נהג המכון כך. עוד הועלה, שהמכון לא פעל לביטול זמני או מוחלט של היתר לסימון בתו תקן שניתן למוצרים שהתגלו בהם ליקויים חוזרים ונשנים, בכללם ליקויים חמורים ואף קריטיים שעלולים לסכן חיים.

יש חשש, כי המכון עלול להימצא במצב של ניגוד עניינים בטיפולו בנושאי איכות והסמכה: מצד אחד הוא מעוניין בשמירת איכות המוצרים והשירותים ובהקפדה על התקנים שהוא עצמו השתתף בהכנתם, ומן הצד האחר ביטול אישור או היתר לסמן מוצר או שירות בתו תקן גורם לאיבוד הלקוח, ובתנאי התחרות העזה שבהם פועל המכון הוא חושש לאבד לקוחות. לדעת משרד מבקר המדינה, אי-שלילת ההיתר לסמן מוצרים בתו תקן מלקוחות שלמכון ידוע שמוצריהם אינם עומדים בדרישות התקן הרשמי אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק התקנים, התשי"ג-1953 (להלן - חוק התקנים). זאת ועוד, פשרות בתחום האיכות עלולות לגרום לפגיעה בשמו הטוב של המכון ובאמון הציבור בו. משרד מבקר המדינה העלה כי למכון הגיעו תלונות על פרסום מטעה הנוגע לתו תקן, שפרסמו ארגונים שבפיקוח המכון וארגונים שאינם בפיקוחו. פרסום כזה עלול להיות עבירה, לכאורה, על חוק התקנים ועל החוק להגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וכן לפגוע בזכויותיו הקניניות של המכון על הסימנים הרשומים שלו ואולם המכון לא דיווח על הפרות, לכאורה, של החוק ולא נקט צעדים משפטיים נגד הפוגעים בזכויותיו.

מחובתו של המכון, המופקד על מימוש מטרותיו של חוק התקנים, להבטיח את איכותם של מצרכים, ולמעשה הוא משמש נאמן הציבור לעניין זה. העובדה שהמכון פועל כגוף עסקי ויש לו מתחרים, אינה פוטרת אותו מהחובה לנקוט את כל הצעדים הדרושים למנוע פגיעה ברמת המוצרים המסופקים לציבור.