שידורי טלוויזיה בכבלים ובלווין

במשרד התקשורת - במינהלת הסדרת השידורים לציבור, באגף לשידורים רב-ערוציים למנויים, ובעיקר במועצה לשידורי כבלים ולוויין - נבדקו הפעולות הקשורות להפעלת שידורי טלוויזיה בכבלים ובלוויין; בייחוד נבדק הפיקוח של הגופים האמורים על מילוי חובותיהם של בעלי הזיכיונות שהוטלו עליהם בחוק ובזיכיונות.

בבנק הדואר שבמשרד התקשורת וביחידת השירות הבנקאי שברשות הדואר, המופקדת על מתן שירותי הבנק, נבדקו: דרכי פעולתו של הבנק; ההסדרים שעשו ביניהם הבנק, רשות הדואר והחשב הכללי שבמשרד האוצר להפעלת שירותי הבנק והפיקוח עליו; רמת השירות לציבור ותכניות הפיתוח של הבנק.

במסגרת המטלה המערכתית "שילוב אנשים בעלי מוגבלות בחברה ובעבודה" נבדקו פעולות משרד התקשורת כדי להקל על כבדי השמיעה את הצפייה בטלוויזיה.

ההסדרים להקמת טלוויזיה בכבלים ולהפעלתה נקבעו בחוק הבזק, התשמ"ב-1982 (להלן -החוק). בשנת 1986 הוקמה מכוח החוק המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין (להלן - המועצה) ומתפקידיה: לקבוע את מדיניות השידורים, לעודד הפקות מקור מקומיות ולפקח על בעלי הזיכיונות. בביצוע תפקידיה נעזרת המועצה בשתי יחידות שבמשרד התקשורת (להלן - המשרד): במינהלת להסדרת השידורים לציבור ובאגף לשידורים רב-ערוציים (להלן - אגף טל"כ). ממארס 1990 עד מאי 1992 ניתנו 17 זיכיונות לתקופה של 12-15 שנים להקמת טל"כ ולהפעלתו, ובשלהי שנת 2001 החזיקו בזיכיונות שלושה בעלי זיכיונות, ומספר מנויי הטל"כ היה 1.15 מיליון בתי אב.

באוקטובר 1996 מינתה שרת התקשורת (לימור לבנת) ועדה לארגון מחודש של מערך השידורים לציבור. ביוני 1997 הגישה הוועדה את המלצותיה, ואת מרביתן קיבלה הממשלה באוגוסט אותה שנה. מבדיקה שעשה משרד מבקר המדינה על מימושן של החלטות הממשלה שהתקבלו בעקבות המלצות הוועדה עולה כי: לא הוקמה רשות לאומית לתקשורת שנועדה לקום עד סוף שנת 1999; המשרד לא הכין הצעת חוק להאחדת כללי האתיקה בשידור ובפרסום; לא הוקמה מועצה לקבילות הציבור; מחמישה ערוצים ייעודיים שתוכננו נבחרו במחצית הראשונה של 2001, באיחור של שלוש שנים, זכיינים להפעלת שני ערוצים ייעודיים בלבד.

בזיכיון פורטו סוגי הפרות שבגינם רשאי אגף טל"כ לחלט את הערבות שהפקיד בעל הזיכיון להבטחת מילוי התחייבויותיו בשיעורים של 15%-100% מסכום הערבות. אגף טל"כ לא השתמש בסמכותו לחלט את הערבות הכספית גם כאשר מצא הפרות לזמן ממושך.

בשנים 1991-1999 היה פיקוח המועצה ואגף טל"כ על בעלי הזיכיונות מועט, והתבסס בעיקר על תלונות הציבור. בתקופה 1998-2000 המועצה לא השתמשה בסמכותה להורות לבעלי הזיכיונות שלא עמדו במחויבותם לעניין מכסות שידור מזעריות למלאן בשנה העוקבת. המשרד גם לא אישר, כנדרש בזיכיון, התקשרויות בין בעלי הזיכיונות ובין חברות פרטיות שהקימו רשתות כבלים לשידורי טלוויזיה בתוך בתי החולים אף שידע על הסכמים כאלה. חברות אלו גבו מחיר גבוה פי שישה מדמי מנוי ממוצעים (כ-900 ש"ח בחודש) בעבור חיבור טלוויזיה למיטת החולה.

בהסדר לרכישה משותפת של סרטים והפקת תכניות (להלן - הסדר אי.סי.פי) לשנים 1996-1999 התחייבו בעלי הזיכיונות להשקיע בהפקות מקור 15 מיליון דולר מכספי הפיקדון ועוד 13.65 מיליון דולר בשל ההסדר. המועצה לא עמדה על כך שבעלי הזיכיונות ישלימו בשנה העוקבת את ההשקעות שלא בוצעו, כפי שנקבע בכללים. לאחר הבקשה להארכת תוקפו של ההסדר בדק הממונה על ההגבלים העסקיים במשרד התעשייה והמסחר (להלן - הממונה) את כספי ההסדר, ובעקבות בדיקתו קבע בית הדין להגבלים עסקיים (להלן - בית הדין) ביולי 2000 כי ההשקעה בהפקות מקור בערוץ המדע היתה קטנה ב-2.5 מיליון דולר מן הנדרש. עד סוף 2001 לא הושקע הסכום האמור. ב-31 בדצמבר 2001 ביקש הממונה מבית הדין להוציא צו המחייב את בעלי הזיכיונות ואת מפיק ערוץ המדע להשקיע את הסכום של 2.5 מיליון דולר ולהמציא ערובה הולמת שתבטיח מילוי הוראות החוק בעתיד. בית הדין בהסכמת הצדדים הוציא צו זמני המורה לבעלי הזיכיונות להשקיע את הסכום האמור.

ביוני 1999 פג תוקף הסדר אי.סי.פי, וביולי 2000 האריך בית הדין את תוקפו בשנתיים. במארס 2000 החליטה המועצה כי בפרק הזמן שחל הסדר ההארכה ישקיעו בעלי הזיכיונות בהפקות מקומיות סכום שלא יפחת מ-25 מיליון דולר בשנה. אולם רק בספטמבר 2000 קבעה המועצה את הסכומים שעל בעלי הזיכיונות להשקיע בכל ערוץ. בתחילת 2001 קבעה המועצה שבעלי הזיכיונות הפרו את תנאי הסדר ההארכה של אי.סי.פי והשקיעו 12.36 מיליון דולר בלבד במקום 25 מיליון דולר שהתחייבו להשקיע בשנה הראשונה, והוסכם בינה לבין בעלי הזיכיונות כי יתרת ההשקעה תושלם בשנת 2001. מכאן, שהמשרד לא הצליח לגרום לכך שבשנת ההארכה הראשונה של הסדר אי.סי.פי תושג המטרה שהציב בית הדין לעניין ההשקעות.

המועצה לא בדקה מ-1993 עד נובמבר 1998 את מילוי חובות בעלי הזיכיונות באשר לשידורים המקומיים. משנוכחה, לאחר שבדקה בנובמבר 1998, שלא מילאו את החובות האלה, היא לא פנתה לאגף טל"כ כדי שיבחן את האפשרות לחלט עד 80% מהערבות של בעלי הזיכיונות שלא מילאו את חובתם.

משנת 1995 פועל ערוץ קניות ברישיון של שר התקשורת. ברישיון נקבע כי בכל מה שקשור להגנת הצרכן ולשירות הלקוח, המפעיל נתון לפיקוחו של הממונה על הגנת הצרכן שבמשרד התעשייה והמסחר. בעניינים צרכניים שהם עניינים מרכזיים לא היה פיקוח על המפעיל. באוקטובר 2000 ביקש מפעיל ערוץ הקניות להאריך את רישיונו. המועצה בדקה אם המפעיל מילא את תנאי הרישיון, ומצאה, בין היתר, כי המפעיל השתמש בחוזה מכירה הכולל תנאים מקפחים שנפסלו בבית הדין לחוזים אחידים, או שבזמן מסוים הוא לא השתמש בחוזה מכירה כנדרש ברישיון. אף על פי שהמועצה מצאה שהמפעיל הפר כמה מתנאי הרישיון, היא המליצה לשר (ראובן ריבלין) להאריך את הרישיון, והוא הוארך עד אפריל 2004. באוגוסט 2001 פסק בית הדין לחוזים אחידים כי בחוזה שהגיש מפעיל הערוץ לאישורו יש תנאים מקפחים רבים, ובמתכונתו היום אין הוא ראוי לאישור. המפעיל לא עשה שינויים בהסכם המכירה כפי שדרש בית הדין לחוזים אחידים בעבר, יתר על כן, הוא שינה בו סעיפים שלא נדרש לשנותם.

כדי להיערך לביצוע הסעיף המאפשר למועצה לקבוע ברישיון חיובים שלא מומשו בזמן חלות הזיכיון, ומכיוון שרישיונות עתידים להינתן לעשר שנים, ראוי שעוד לפני מתן הרישיונות יובאו בפני המועצה ובפני אגף טל"כ נתונים מדויקים של ההפרות, אם היו, בזמן חלות הזיכיון והיקפם הכספי.

על המשרד ועל המועצה לפקח פיקוח נאות ומתמיד על פעולות בעלי הזיכיונות לשידורי כבלים ולוויין כדי שאלו יעמדו בכל התחייבויותיהם.