הטיפול בסיכוני קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת בצה"ל

קרינה אלקטרומגנטית (להלן - קרינת אלמ"ג) נוצרת בעת הפעלתן של מערכות המשדרות בתדרי רדיו או בעת פעילותם של מעגלים חשמליים. קרינת אלמ"ג מתחלקת לשני סוגים: 

(א) קרינה בלתי מייננת (להלן - קרינת רדיו) - קרינת אלמ"ג שפולטות מערכות אלקטרוניות הפועלות בתדרים עד 300 ג'יגה הרץ. סוג קרינה זה נפלט ממערכות שמפעיל צה"ל: ציוד קשר לסוגיו, מכ"מים לסוגיהם, מערכות לוחמה אלקטרונית, מערכות העברת נתונים ותחנות שידור קרקעיות. קרינת הרדיו מתפתחת בקרבת האנטנות של המערכות, ועוצמתה הולכת ודועכת ככל שמתרחקים מהן.

(ב) קרינת מייננת - קרינת אלמ"ג הנפלטת ממערכות הפועלות בתדרים מעל 300 ג'יגה הרץ, הכוללת קרינה אולטרה-סגולית, קרינת X (רנטגן) וקרינת גמא. מערכות קשר הרדיו והמכ"מים שמפעיל צה"ל לא משדרים בתדרים אלה, ולפיכך אינם פולטים סוג זה של קרינה. 

חשיפת יתר לשני סוגי הקרינה דלעיל עלולה לגרום נזקים לבריאות. בנוגע לנזקים מקרינה מייננת אין חילוקי דעות בין המומחים, הגורסים שחשיפת יתר לקרינה מייננת גורמת לשינויים במבנה התאים של רקמות הגוף ועלולה לגרום למחלות ממאירות. לעומת זאת, קיימים חילוקי דעות בנוגע לחומרת הנזקים לבריאות הצפויים מחשיפת יתר לקרינת רדיו, כמפורט בהמשך.

על צה"ל מוטלת האחריות להגן על בריאות החיילים מפני הסיכונים הנובעים מחשיפה לקרינת רדיו, והדרכים לכך נקבעו בפקודות ובנהלים. מפקדת קצין הרפואה הראשי (להלן - מקרפ"ר) הינה הגוף המנחה מקצועית בצה"ל בכל הקשור להגנת החיילים מפני חשיפת יתר לקרינת רדיו. במפקדת חיל האוויר, במפקדת חיל הים, במפקדת קצין הקשר, האלקטרוניקה והמחשבים הראשי (להלן - מקשר"ר) וביחידת ההאזנה המרכזית של חיל המודיעין קיימים גופים העוסקים אף הם בתחום זה. ממאי 2000 עד ינואר 2001 ערך משרד מבקר המדינה ביקורת על הטיפול במניעת סיכונים בריאותיים הנובעים מחשיפה לקרינת רדיו בצה"ל. נבדקו בעיקר: יישום הוראות, נהלים ופעילות  הסברה בזרועות ובחילות, שתכליתם להגן על חיילים מחשיפת יתר לקרינת רדיו; מבנה וארגון גופי הרפואה התעסוקתית העוסקים בנושא, יחסי הגומלין ביניהם ומידת הפיקוח והמעקב שלהם על הפעילות המתקיימת בצה"ל למניעת חשיפת חיילים לקרינה זו. הביקורת נערכה במקרפ"ר; בחיל האוויר; בחיל הים; במקשר"ר; וביחידת ההאזנה המרכזית של חיל המודיעין. בדיקות השלמה נעשו באגף השיקום שבמשרד הביטחון; באגף לקרינה שבמשרד לאיכות הסביבה; ברפא"ל; ובמרכז למחקר גרעיני בנחל שורק. כמו כן נערכו פגישות עם מנהל המחלקה לרפואה תעסוקתית וסביבתית בביה"ס לבריאות הציבור ורפואה קהילתית של האוניברסיטה העברית בירושלים ועם יו"ר העמותה לחינוך ובריאות בישראל, שמרכזת פניות של חיילי מילואים, שלטענתם חלו במחלות ממאירות כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו בעת שירותם הצבאי. 

תקנים למניעת חשיפה לקרינת רדיו

כדי למנוע נזקים אפשריים לבריאות כתוצאה מחשיפת יתר לקרינת רדיו, חשוב לעגן בתקן את רמות הסף של קרינת רדיו המותרות והאסורות לחשיפה (להלן - רמות החשיפה). בדוח שנתי 50ב של מבקר המדינה, בפרק על "מתקנים היוצרים קרינה אלקטרומגנטית בתדרי רדיו - רישוים והפיקוח עליהם"  נאמר, בין השאר, כי רק במאי 1999 החליטה ועדת ההיגוי של המשרד לאיכות הסביבה להקים ועדת משנה של מומחים להכנת תקן ישראלי למניעת חשיפה לקרינת רדיו, וכי עד מועד סיום הביקורת האמורה, אוקטובר 1999, לא הסתיימו ההליכים לקביעת התקן. בביקורת התברר, כי באוגוסט 2000 השלימה ועדת המשנה את עבודתה, הגישה המלצות בעניין רמות החשיפה המותרות של קרינת רדיו, והמליצה לאמצן בחקיקה מחייבת בישראל בנושא קרינת רדיו. באותו מועד הגיש המשרד לאיכות הסביבה למשרדי הממשלה השונים תזכיר חוק הקרינה הבלתי מייננת, התש"ס-2000. עד מועד סיום ביקורת זו, ינואר 2001, טרם הושלמו תהליכי החקיקה, בשל עיכובים בהכנת טיוטת החוק באגף לקרינה שבמשרד לאיכות הסביבה, כך שעדיין לא קיים תקן ישראלי לרמות החשיפה המותרות של קרינת רדיו.

בהיעדר תקן ישראלי לרמות חשיפה מותרות של קרינת רדיו, אימץ צה"ל כבר בסוף שנות ה-80 המלצות לרמות חשיפה אלה של "הארגון העולמי להגנה מפני קרינה"  (להלן - IRPA) ועיגן אותן בהוראה של קצין הרפואה הראשי (להלן - קרפ"ר) מ-1988, כמפורט בהמשך. באפריל 1998 פרסמה ה"ועדה הבינלאומית להגנה מקרינה בלתי מייננת"  (להלן - ICNIRP), שהוקמה על ידי IRPA, "קווים מנחים לשם הגבלת חשיפה זמנית לשדות אלקטרוניים, מגנטיים ואלקטרומגנטיים (עד ל-300 ג'יגה הרץ), 1998", ובהם נכללו ההמלצות המעודכנות ביותר לרמות החשיפה המותרות. המלצות  ICNRIP מהוות בסיס לתקנים של רמות חשיפה מותרות ברוב מדינות האיחוד האירופאי ובחלק ממדינות ארה"ב. עם זאת, מדינות שונות קבעו תקנים מקלים יותר (למשל, בריטניה וארה"ב) ואחרות (כמו רוסיה) - תקנים מחמירים יותר. צה"ל אימץ את המלצות  ICNIRP לרמות החשיפה המותרות, ועיגן אותן בהוראת קרפ"ר מעודכנת מ-1999, המהווה את הוראת-העל בצה"ל להגנה על חיילים מחשיפה לקרינת רדיו (בעניין זה ראו בהמשך). יצוין, כי גם המשרד לאיכות הסביבה פועל על פי המלצות ICNIRP לגבי המגזר האזרחי, וכי ועדת המשנה שלו להכנת תקן ישראלי למניעת חשיפה לקרינת רדיו, שהוזכרה לעיל, המליצה לאמץ את המלצות ICNIRP בתקן ישראלי לרמות החשיפה המותרות לקרינת רדיו. 

הסיכונים לבריאות כתוצאה מחשיפת יתר לקרינת רדיו

1. המלצות ICNIRP מבוססות על ניתוח הידע המדעי המעודכן עד לפרסום המסמך של הוועדה באפריל 1998. על פי המסמך, ההשפעות הבריאותיות של חשיפה לקרינת רדיו מקורן בעיקר בחימום רקמות הגוף עקב ספיגת אנרגיה. עליית הטמפרטורה של רקמות הגוף, עלולה לגרום לכאבי ראש, עייפות, סחרחורת, עלייה בקצב פעולת הלב ומועקה כללית. תופעות אלה חולפות ואינן מצטברות מאירוע קרינה אחד לשני. במקרים של חשיפה חריגה וקיצונית, קיימת סכנה לכוויות ולירוד (קטרקט) של עדשת העין ולפגיעה זמנית בפוריות. 

בסוגיית הקשר האפשרי בין קרינת רדיו לבין תחלואה בסרטן לסוגיו קבעה ICNIRP: "המחקרים האפידמיולוגיים המועטים שפורסמו, מספקים רק מידע מוגבל על סיכון לסרטן". במחקר בעל ההיקף הרחב ביותר עד כה, המובא במסמך, נבדקה שכיחות המחלות הממאירות לסוגיהן בקרב 20,000 חיילים אמריקנים שנחשפו לקרינת רדיו במהלך שירותם במלחמת קוריאה. כקבוצת ביקורת שימשו 20,000 חיילים אמריקנים אחרים אשר שירתו בתנאים דומים, אך לא נחשפו לקרינה. ההשוואה התייחסה למספר מקרי האשפוז עקב מחלות ממאירות ולמספר מקרי המוות מגורם זה בתקופה 1954-1976. לא נמצאו הבדלים משמעותיים מבחינה סטטיסטית בתחלואה בסרטן ובתמותה ממנו בין שתי הקבוצות. 

בשנתיים האחרונות פורסמו באמצעי התקשורת בישראל כתבות שעסקו בנזקי בריאות ותחלואת סרטן לסוגיו שנגרמו לכ-300 חיילים שנחשפו לקרינת רדיו במהלך שירותם הצבאי. בכתבות הוזכרו בעיקר חיילי מילואים שבשירותם הצבאי הסדיר שימשו כמפעילים וכטכנאים של מכ"מים בחיל האוויר, בכלי שיט בחיל הים, ביחידת ההאזנה של חיל המודיעין ובגדוד הקשתות של חיל הקשר, המפעיל מכ"מים. דווח בהן גם על פעילותה של העמותה לחינוך ובריאות בישראל, המסייעת לחלק מהחיילים שחלו במתן חוות דעת רפואיות. היעדר הסברה נאותה, צעדי זהירות והוראות בטיחות להתגוננות מפני קרינה הייתה אחת הטענות המרכזיות שהעלו החיילים שנפגעו. 

2. בפקודת הארגון של מקרפ"ר, שהוציא אג"ת בנובמבר 1997, נקבע, כי בין תפקידיה: איסוף, ריכוז ועיבוד מידע רפואי על כלל הצבא ברגיעה ובחירום, וביצוע מחקרים בנושא מניעת חשיפה למפגעים בריאותיים, ובכללם קרינה בלתי מייננת. בביקורת עלה, כי צה"ל לא ביצע מחקרים משלו בתחום הסיכונים הבריאותיים הנשקפים לחיילים כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו במהלך שירותם הצבאי. עם זאת, במקרפ"ר דוחים למעשה כל קשר בין מחלת הסרטן לסוגיה לבין השירות הצבאי בסביבת קרינת רדיו. ראש ענף בריאות תעסוקתית וראש מדור אקוסטיקה ואלמ"ג הכפוף לו, העוסקים בתחום זה, טוענים חד-משמעית, כי אין נתונים סטטיסטיים או הוכחות אפידמיולוגיות על קיומה של "מגיפה" של נפגעי קרינה בצה"ל. לדבריהם, אין שום הוכחה מדעית לכך שמחלות סרטן שנתגלו אצל חיילים ששירתו בצה"ל בסביבת קרינת רדיו נגרמו כתוצאה מחשיפה אליה.

עוד התברר, כי במקרפ"ר אין מעקב שיטתי אחר חיילים שהתלוננו כי חלו כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו, לרבות אלה שהתלוננו כי חלו בסרטן כתוצאה מהחשיפה. קיימים אמנם במקרפ"ר ובחיל האוויר רישומים על 54 חיילים, שהתלוננו כי חלו כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו במהלך שירותם הצבאי, אולם רישומים אלה קיימים, כיוון שאותם חיילים הגישו תביעות לאגף השיקום במשרד הביטחון (להלן - משהב"ט) להכרה בהם כנכי צה"ל, ואגף השיקום, ביוזמתו, פנה לצה"ל בבקשה לברר פרטים אודותיהם, כגון: היחידה בה שירתו, המערכות שפלטו קרינת רדיו ביחידה (להלן - ציוד קורן או קורנים) ומדידות קרינה שנערכו. 34 חיילים מתוכם שירתו בחיל האוויר, שמונה - בחיל המודיעין (רובם יוצאי יחידת ההאזנה המרכזית), חמישה - בחיל הקשר (ארבעה מהם בגדוד הקשתות), ארבעה - בחיל הים, ושלושה - במערך החי"ר. 48 מבין 54 החיילים דלעיל (כ90%-) חלו בסרטן לסוגיו, והתלוננו כי מחלתם נגרמה עקב חשיפה לקרינת רדיו במהלך שירותם הצבאי. 

בפגישה שקיים עורך הביקורת בדצמבר 2000 עם יו"ר העמותה לחינוך ובריאות בישראל, מסר יו"ר העמותה רשימה של 86 חיילי מילואים נוספים, אשר חלו בסרטן לסוגיו ופנו לעמותה בטענה  שמחלתם נגרמה כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו במהלך שירותם הצבאי. חיילים אלה לא הגישו תביעות לאגף השיקום במשהב"ט, ולכן פרטיהם אינם ידועים בצה"ל. יחד עם רשימה זו מגיע מספר החיילים, שחלו לטענתם עקב החשיפה לקרינה, ל-140 איש (134 מהם חלו בסרטן): 53 מחיל האוויר, 17 מחיל הים, 15 מחיל המודיעין, 12 מחיל הקשר ו-43 ששיוכם החילי לא ידוע. באותה פגישה מסר גם יו"ר העמותה, כי בעקבות תכנית הטלוויזיה "חשיפה", ששודרה בערוץ הראשון ב-20.12.00, שלפיה חיילים רבים ששירתו בצה"ל בגדוד הקשתות לקו במחלת הסרטן כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו, פנו לעמותה יותר מ-30 חיילי מילואים נוספים, שלטענתם חלו עקב חשיפה לקרינה רדיו בעת שירותם הצבאי. 

לכל אחד מ-54 החיילים שפרטיהם מצויים במקרפ"ר ובחיל האוויר יש תיק ובו מרוכזים מסמכים שונים הקשורים לנושא. מעיון בתיקים התברר, כי ב-18 מהם יש חוות דעת רפואיות מטעם המתלוננים או מטעם אגף השיקום במשהב"ט או מטעם שניהם יחד. התברר, כי ככלל, כל חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם אגף השיקום, שוללות את האפשרות שמחלת הסרטן נגרמה כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו או שקובעות שאין קשר בין השירות הצבאי למחלה, בשעה שכל חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם המתלוננים קובעות שיש קשר סיבתי ישיר בין המחלה לבין החשיפה לקרינת רדיו. 

בנובמבר 2000 הגישה ועדת מומחים, שמינה סגן ראש אגף השיקום במשהב"ט, דוח מסכם לאחר שהתבקשה לבדוק אם קיים קשר סיבתי בין חשיפה לקרינת רדיו לבין הופעתן של מחלות ממאירות. הוועדה בחנה סוגיה זו באמצעות סקירת פרסומים של ועדות מקצועיות בינלאומיות מוכרות, שבחנו את נושא החשיפה לקרינת אלמ"ג. בין יתר מסקנותיה ציינה הוועדה, כי "המחקרים האפידמיולוגיים שפורסמו עד כה סובלים לרוב מהערכה לקויה למדי של רמות החשיפה האלקטרומגנטית של אוכלוסיית המחקר. במרבית המחקרים באיכות סבירה ומעלה לא נמצאה עדות ברורה לקשר סיבתי בין חשיפה לקרינה ותחלואה מוגברת מסרטן. גם במחקרים שמצאו קשר כלשהו, מדד הקשר (הסיכון היחסי) אינו חורג מפי שניים, עוצמה שהיא נמוכה יחסית (ולא תמיד בעלת משמעות) להוכחת קשר סיבתי ברור". הוועדה ציינה עוד, כי נוכח חוסר העקביות בממצאי המחקרים השונים, קיים צורך ברור במחקרים מתוכננים היטב ובהיקף גדול, שיבחנו את הנושא במקצועיות וביסודיות.

מנהל המחלקה לרפואה תעסוקתית וסביבתית בביה"ס לבריאות הציבור ורפואה קהילתית של האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר נתן חוות דעת מטעם שלושה מתלוננים מבין 54 המקרים דלעיל, טען בפני עורך הביקורת - בניגוד לעמדת ICNIRP, לעמדת מקרפ"ר ולעמדת ועדת המומחים שהוזכרה - כי מסקנות המחקר המדעי, הגורס שלא הוכח קשר בין חשיפה לקרינת רדיו לבין תחלואת סרטן, אינן מבוססות דיין, וקיימים מחקרים הנוטים לקבוע שיש קשר בין חשיפה לקרינת רדיו לבין מחלת הסרטן. 

נוכח חילוקי הדעות המקצועיים ונוכח תלונות החיילים שהוזכרו לעיל, המליץ משרד מבקר המדינה למקרפ"ר ולאגף השיקום במשהב"ט לערוך מחקר אפידמיולוגי מקיף, כדי לקבוע אם קיים קשר בין חשיפה לקרינת רדיו של חיילים לבין תחלואת סרטן. 

כמו כן ראוי, שמקרפ"ר תנהל מעקב אחר חיילים שחלו, בחלוקה לפי מקצועות צבאיים, שיוך זרועי, חילי ויחידתי וסוגי הקורנים הפועלים או שפעלו ביחידה בעת שירותם, כדי שניתן יהיה לעקוב אחר היקף התחלואה מקרינת רדיו. 

בתשובתו מאפריל 2001 מסר צה"ל, בין השאר, כי לצורך ביצוע מחקר בעל משמעות סטטיסטית, נדרש לחקור קבוצות גדולות מאוד ולהבטיח בידוד משתנים סביבתיים (כגון חשיפה לחומרים מסרטנים בסביבת העבודה ובסביבה האישית) ואישיים (כגון הרגלי עישון), העלולים להטות את תוצאות המחקר; פרט לכך, יש להביא בחשבון את זמן החביון הארוך של מרבית סוגי הסרטן הנובעים מרקע תעסוקתי, וכן את העובדה של משך החשיפה הקצר על רקע שירות צבאי קצר ותקני  בטיחות מחמירים. להערכת צה"ל, עקב קשיים אלה, ביצוע מחקר כזה בקרב חיילי המילואים, ששירתו ביחידות שבהן נמצא ציוד קורן, אינו יעיל. עם זאת, מסר צה"ל, כי תופץ הנחיה לערוך בסדירות סקירות על היקפי תחלואת הסרטן בקרב משרתי הקבע העובדים בסביבת קרינת רדיו. אגף השיקום במשהב"ט מסר, כי ביצוע מחקר כאמור אינו חלק מתפקידיו של האגף, ואין בידיו הנתונים, הידע או המיומנות לנושאים אלה. 

הגורמים בצה"ל המטפלים בהגנה בפני קרינת רדיו, וקשרי הגומלין ביניהם

המשך קריאה בקובץ המצורף