ריכוז ממצאים
בנובמבר 1966 החליטה הממשלה, על פי המלצותיה של הוועדה הבין-משרדית לייעול משרדי הממשלה, למזג את הרשויות הממשלתיות המטפלות בפיקוח על המזון למערכת ארגונית אחת שתכלול נציגים של משרדי ממשלה שונים, השלטון המקומי ומכון התקנים. בהחלטה נאמר שיוקם שירות מזון לפיקוח על המזון. השירות יהיה מופקד על עיצוב המדיניות בתחום המזון בעניינים כלכליים, טכנולוגיים ובריאותיים-תברואתיים, בתיאום ושיתוף פעולה עם המשרדים הנוגעים בדבר, ויהיה הרשות העליונה לפיקוח בתחום המזון. ואילו הרשויות המקומיות יהיו אחראיות לפיקוח שוטף על טיב המזון בתחום השיפוט שלהן. בעקבות ההחלטה, הוקם בשנת 1968 במשרד הבריאות (להלן - המשרד) השירות לפיקוח על המזון (להלן - שירות המזון).
החלטת הממשלה לא יושמה במלואה, ובפיקוח על טיב מוצרי מזון עוסקים, בהתאם לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח- 1957 ( להלן -- חוק הפיקוח), ולפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג- 1983, הגופים האלה: המשרד, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד התעשייה והמסחר, המשרד לאיכות הסביבה וכן משרד הפנים, המופקד על אכיפת חוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968, באמצעות הרשויות המקומיות. גם במשרד עצמו הפיקוח על טיב מוצרי מזון נעשה בידי יחידות שונות.
לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסחר במזון, ייצורו והחסנתו), התשכ"א- 1960, חייבים מפעלים לייצור מוצרי מזון לקבל רישיון יצרן מהמשרד. מבין כ- 2,000מפעלי מזון שלמשרד היו נתונים עליהם, פעלו בשנת 1996 כ- 800 מפעלים בלא רישיון יצרן תקף.
בשירות המזון וביחידות האזוריות שלו לא נוהל רישום מרוכז ומסודר של ממצאי הביקורות במפעלי מזון ושל הטיפול בליקויים שהועלו בהן. כתוצאה מכך, שירות המזון מתקשה לנתח את הממצאים ולקיים בקרה על פעולות הפיקוח של היחידות האזוריות.
נגד מפעל העובר על חוק הפיקוח אפשר להגיש כתב אישום פלילי, או להטיל עליו קנס מינהלי על פי חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו- 1985. המשרד לא הוציא הנחיות באילו נסיבות ראוי להגיש כתב אישום, באילו מוטב להטיל קנס מינהלי ובאילו יש מקום לתת למפעל ארכה לתיקון הליקויים שנמצאו בו.
משרד מבקר המדינה בדק ביחידות האזוריות של שירות המזון בחיפה, בירושלים ובתל אביב את הטיפול במפעלים שלא שילמו במועד קנסות מינהליים שהוטלו עליהם בשנת 1996. הבדיקה העלתה שהיחידות אינן פועלות לפי נוהל הגבייה שקבע המשרד. לגביית קנסות שהוטלו על מקצת המפעלים לא נעשה דבר במשך שנה ויותר. למפעלים אחרים שנקנסו אמנם נשלחו תזכורות, אך הטיפול בגבייה לא נמשך. נמצא גם כי בשלוש היחידות שנבדקו לא נעשה מעקב יעיל אחרי הטיפול במפעלים שנקנסו, ולא היו בידיהן נתונים על מספר הקנסות שבוטלו והסיבות לביטולם; על מספר הקנסות ששולמו ומועד תשלומם; על מספר הנקנסים שביקשו להישפט; ועל היתרה המעודכנת של הקנס (לפי החוק) לגבייה. ביחידה בירושלים וביחידה בחיפה לא נמצאו בתיקי המפעלים שנקנסו מסמכים המעידים על תשלום הקנס.
כדי להזהיר את הציבור שלא לצרוך מוצרי מזון שעלולים לסכן את בריאותם, נוהג המשרד לפרסם בכלי התקשורת את מקצת הליקויים שנמצאו במוצרי המזון שבדק. במשרד אין כללים בדבר פרסום ממצאי הפיקוח לציבור, ולעתים נמנע פרסום מידע חיוני לציבור על מוצרים שאינם ראויים למאכל. במאי 1997 קיבל המשרד תוצאות של בדיקות המעידות על הימצאות של חומר מסרטן בכבדי הודו ועוף מתוצרת מקומית. אולם ממצאים אלה פורסמו רק חודשיים לאחר קבלת תוצאות הבדיקות ורק אז הוזהר הציבור.
הפיקוח על המזון מעוגן ביותר מ- 200 חוקים, תקנות וצווים. מאוגוסט עד דצמבר 1996 דן צוות של עובדי המשרד בעדכון ובתיקון של חקיקת המשנה הנוגעת למוצרי מזון. הצוות המליץ על ביטולם של 42 צווים ועל שינוים של 23 צווים שהוצאו כולם מכוח חוק הפיקוח. עד דצמבר 1997 לא החליט המשרד אם לאמץ או לדחות את המלצות הצוות.
הנתונים המלאים מובאים בקובץ המצורף מעלה