ריכוז ממצאים
מועצת הרבנות הראשית או רב שהיא הסמיכה לכך מופקדים על מתן תעודת הכשר לפי חוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם-1980, וחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 (להלן - החוק). החוק קובע, כי אין למכור מצרך שאינו כשר "תוך הצגתו בכתב ככשר". בתחילת שנת 1996 החליטה הרבנות הראשית להפעיל פיקוח על בתי עסק כדי לאכוף את הוראות החוק.
בתחילת 1996 פנתה חברה בע"מ (להלן - החברה) לרבנות הראשית והציעה לספק לה כוח אדם לפיקוח על הכשרות, ו"תכנית לשיתוף פעולה" עם הרבנות בתחום זה. עוד הציעה החברה לשמש חברת כוח אדם לאספקת מפקחי כשרות ושוחטים לחו"ל, כדי שתהיה הפרדה מוחלטת ביניהם לבין יבואני מזון כשר. במענה לפניית הרבנות הראשית, אישרה לה ועדת פטור ממכרזים במשרד האוצר פטור ממכרז להתקשרות עם חברה בתחומים אלו; מתן הפטור הותנה בבדיקת הצעות של חברות אחרות לפני ההתקשרות. הרבנות פנתה אל חברות אחדות, אך הקצתה להן זמן קצר בלבד להגשת הצעותיהן.
הרבנות הראשית גיבשה מבחנים שעל פיהם תיבחר החברה. אחדים מהם מקנים לחברה יתרון לעומת החברות האחרות.
הרבנות הראשית החליטה שהצד הכספי של ההתקשרות אין בו כדי להשפיע על בחירת חברה.
הרבנות הראשית החליטה לחייב את היבואנים לחתום על הסכם עם החברה לשם העסקת שוחטים ומשגיחי כשרות בחו"ל, בלא שנתנה משקל לעלות ההסכם ליבואנים, כאחד השיקולים לבחירת החברה. החלטה זו אינה מתיישבת עם חובת הנאמנות שהיא חבה ליבואנים.
החברה היא אחת מקבוצת חברות העוסקות גם בייצור וביבוא של מזון וגם במסעדנות. ההתקשרות העמידה את החברה במצב של ניגוד עניינים.
הרבנות הראשית הטילה קנסות מינהליים על בתי עסק שעברו על החוק. מרבית הנקנסים לא שילמו את הקנס, מיעוטם בחרו להישפט על העבירה. הרבנות הראשית לא העבירה לפרקליטות המדינה את רשימת בתי העסק שלא שילמו את הקנס כדי שתדאג להעמידם לדין.
ישנם בתי עסק שהרבנות הראשית והרבנויות המקומיות אינן נותנות להם תעודת הכשר, והמשתמשים בתעודת השגחה של גוף כלכלי המספק להם שירותי השגחת כשרות. על בתי עסק כאלה הטילה הרבנות הראשית קנסות מינהליים, בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה.
הנתונים המלאים מובאים בקובץ המצורף מעלה