הקצאות מים

פעולות ביקורת 

בנציבות המים נבדקו סדרי ההקצאה של מים שפירים ומי קולחין לצריכה חקלאית וניצולם, והצבר הכספים בקרן האיזון לדמי מים שמקורם בחיוב ובגביית היטל איזון ובתשלום מיוחד ממפיקים וספקי מים פרטיים.

ריכוז ממצאים

מים לשימוש בחקלאות ובתעשייה ניתנים על פי הקצאות שנתיות הנקבעות בידי נציבות המים, ברישיונות שנתיים. רשויות מקומיות רשאיות לצרוך מים לצריכה ביתית על פי צורכיהן. צריכת המים לשימוש חקלאי, תעשייתי וביתי בכל אחת מהשנים 1995 ו-1996 הסתכמה בכ-2 מיליארד מ"ק. הצרכן הגדול ביותר של המים הוא המגזר החקלאי, שצרך מדי שנה באותן השנים כ-1.3 מיליארד מ"ק מים, מתוכם כ-900 מיליון מ"ק (להלן - מלמ"ק) מים שפירים וכ-400 מלמ"ק מי ביוב מושבים (להלן - מי קולחין), מי שיטפונות ומים מליחים. מקורות, חברת מים בע"מ (להלן - חברת מקורות) מפיקה ומספקת כ65%- מכלל כמות המים הנצרכת, ואת היתרה מספקים אגודות מים, רשויות מקומיות ומפיקים פרטיים.

מרבית המים לשימוש חקלאי מוקצים ליישובים חקלאיים מתוכננים1. הבסיס לקביעת ההקצאות ליישובים אלה נקבע לפני שנים רבות בהתאם לאגרוטכניקה ולטכנולוגיה באותה עת שבהן התחוללו שינויים ניכרים במרוצת השנים. 

הקצאת מים ליישוב חקלאי מתוכנן ניתנת ל"תאגיד-צרכן" כיחידה אחת לשימוש חברי התאגיד. נציב המים אינו משתמש בסמכויות שהוקנו לו בחוק ובתקנות לפקח על חלוקת המים בין חברי התאגיד ולפעול לכך שמים לצריכה חקלאית יוקצו רק לאלה הזקוקים להם באמת.

נציבות המים נוהגת להעביר, בדיעבד, הקצאות מים ממפיקים מאותו אזור שלא ניצלו את מלוא ההקצאה שנקבעה ברישיון, למפיקים אחרים באותו אזור שהפיקו מים מעל לכמות שהוקצתה להם. בכך נמנעת אפשרות לחייב מפיקים חורגים בתשלום מיוחד.

בתקנות נקבע, כי על נציב המים לרשום בפנקס המים את רישיונות ההפקה שהוא נתן. הרישום אמור לכלול, בין היתר, את פרטי הרישיון ותנאיו, פרטים על בעל הרישיון והצרכנים הקשורים אליו, וכן התנאים לפיהם מסופקים המים לצרכנים האמורים. נציבות המים אינה מנהלת את פנקס המים על פי הוראות התקנות שהותקנו בנושא.

תעריפי המים לצריכה חקלאית ותעשייתית אינם מכסים את מלוא העלות של חברת מקורות הכרוכה בהפקתם ובהספקתם. במצב זה, עדיין קיים מניע לביקוש מוגבר למים לשימושים שלא תמיד כדאיים למשק המדינה. הסובסידיה המשולמת מתקציב המדינה, בעיקר לחברת מקורות, עולה על 300 מיליון ש"ח בשנה. 

בשנת 1997, הוזרמו לנחלים ולבורות ספיגה כ-80 מלמ"ק של שפכים גולמיים; במצב זה גלומה סכנה לפגיעה במאגרי המים, בצומח ובנוף.

בשנת 1995 הוספו כ-40 מלמ"ק מים שפירים לשני מפעלי מי קולחין. לאחד המפעלים הוספה כמות של כ-13 מלמ"ק מים, כדי להקטין את מליחות מי הקולחין. למפעל האחר הוספה כמות של כ-25 מלמ"ק, זאת כדי להיענות לביקוש המוגבר למי הקולחין המיועדים לשימוש באזורים מיוחדים בדרום הארץ, שאליהם מוזרמים המים בקווי מים נפרדים.

נציבות המים טרם קבעה נהלים בנושא של המרת הקצאות מים שפירים במי קולחין.

טרם הוכנה תכנית מתאר ארצית, תכנית אב ותכניות אזוריות למשק המים, שמהן אמורות להיגזר גם תכניות לטיפול בשפכים ולהשבתם לשימוש חוזר. 

מאז שנת 1992 אין קרן האיזון לדמי מים משלמת הענקות לחברת מקורות לצורך הקטנת ההפרשים בין דמי המים באזורי הארץ השונים. הענקות כאמור משולמות מאז ישירות לחברה מתקציב המדינה. כתוצאה מכך החלו להצטבר בקופת הקרן כספים בהיקף ניכר. בספטמבר 1997 נצברו בקרן כ-450 מיליון ש"ח. הכספים שנצברו אינם מופקדים אצל החשב הכללי כנדרש בחוק, אלא מושקעים, בחלקם הגדול, באגרות חוב סחירות, ובפיקדונות בבנקים.