תוכן העניינים
מבוא
סיוע הממשלה בתקופת הפירוק הזמני
נספח
* * *
בעקבות המצב הכספי הקשה שאליו נקלעה מספנות ישראל בע"מ בשנות השמונים, מונה ב-1986 הכונס הרשמי למפרק זמני של החברה. לאחר מינוי המפרק הזמני צמצמה החברה את מספר עובדיה מכ-650 לכ-400. ב-1994 צומצם מספר העובדים לכדי 240.
בנובמבר 1993 החליטה הממשלה למכור את החברה, אולם תהליך המכירה התמשך עד אפריל 1995. פעילות המספנה במסגרת של פירוק זמני נמשכה אפוא כתשע שנים; במהלכן חל שיפור במצבה הכספי, אולם החברה לא הצליחה להיחלץ מבעיותיה הכספיות הבסיסיות, שחלקן נגררו עוד מהתקופה שלפני מינוי המפרק הזמני - מחסור בהון עצמי, קשיים בתזרים המזומנים, חוסר איזון בין מצבת כוח האדם לתעסוקה, ורווחיות נמוכה ואף הפסדים בעבודות שביצעה.
הביקורת על פעולות החברה לפני מכירתה העלתה, שהחלטותיה העסקיות של החברה הושתתו על אומדנים. שלעתים התבססו על הערכות לא מציאותיות באשר להיקף גורמי הייצור הדרושים, ובייחוד באשר למספר שעות העבודה ועלותן. נמצאו ליקויים בסדרי הפיקוח על ביצוע העבודות; תיקוני עבודות שלא נעשו באיכות הדרושה הגדילו במידה ניכרת את עלותן.
בתקופת הפירוק הזמני המשיכה המספנה להסתייע בכספים שהממשלה הזרימה לה, ובאשראי שקיבלה מבנקים. האשראי מבנקים ניתן בערבות המדינה או כנגד הסכמת הממשלה שאם תפורק החברה יהיה לאשראי זה דין קדימה על חובות החברה למדינה. הסיוע ניתן למספנה בלא שהגישה לאוצר תכנית הבראה מפורטת, הכוללת יעדים ולוח זמנים, ובלא בקרה של האוצר על עמידת החברה בתכניות שהגישה מפעם לפעם, ועל נקיטת פעולות מתקנות המבוססות על ניתוח הגורמים להפסדים.
ועדה מייעצת לכונ"ר, שהוקמה בשנת 1987, ואשר כיהנו בה נציגי המשרדים שהיו אחראים לטיפול בחברה (משרד האוצר ומשרד התחבורה), לא מילאה את ייעודה; המופקדים על ניהול המספנה מיעטו לכנסה, ואילו שניים משלושת נציגי משרד האוצר בוועדה נמנעו במשך שנים מלהשתתף בישיבותיה. הפעולות המוגבלות של הוועדה המייעצת - שבהעדר דירקטוריון היתה הפורום היחיד שהיה יכול לתרום לגיבוש מדיניות - וחילוקי הדעות התדירים בין אנשי האוצר לבין המופקדים על ניהול המספנה (הכונ"ר והמנהל המיוחד) מנעו התוויית דרך מוסכמת להבראת המספנה.
בעת הדיונים על פירוק זמני וגם לאחר מכן לא קיבלו הגורמים הממשלתיים המופקדים על המספנה החלטה, אם יש הצדקה כלכלית לקיים בישראל מספנה העוסקת בבניית כלי שיט קטנים ובתיקוני אניות ואם קיימים שיקולים ביטחוניים או אחרים להמשך פעילותה בבעלות המדינה. ממתן ההלוואות על ידי האוצר לחברה בשנים הראשונות לפעילותה בניהול הכונ"ר משתמע לכאורה, שהאוצר הסיק שלממשלה יש עניין בהמשך קיום המספנה, וכי יש סיכוי לשיקומה. חוות דעת חיובית על ניהול המספנה ועל הסיכויים להבראתה, אם יוסר המכשול של העדר הון, נתקבלה באפריל 1991 מגורם חיצוני שהאוצר הזמין. באוצר הועלו הסתייגויות מחלק מההערכות שבחוות הדעת; אולם החלטה של האוצר להזמין את הגורם,החיצוני לבירור נוסף בנדון לא קוימה.
הגורמים הממשלתיים לא קיבלו החלטה על צורת הסיוע המיטבית למספנה. פעולות האוצר בתקופת הפירוק אך האריכו את קיומה של המספנה, בלי שניתן פתרון לבעיות ההון החוזר ולעומס ההלוואות, שהמספנה לא היתה מסוגלת לפרוע.
עם מכירת המספנה לקחה עליה המדינה את חלק הארי מחובות המספנה והתחייבויותיה. העלות למדינה של כיסוי התחייבויות המספנה, כפי שנעשה בעת מכירתה באפריל 1995, בניכוי התמורה שנתקבלה, הסתכמה ב-628 מיליון ש"ח בקירוב, במחירי דצמבר 1995. תחשיבים שעשה משרד מבקר המדינה, לפי הנחות שונות (ובלי לקחת בחשבון את הערבות לחמש שנים שנתנה המדינה ב-1995 לעובדים במספנה להבטחת זכויות הפרישה שלהם), מצביעים על כך שהעלות של מכירת המספנה ב-1995 גבוהה בעשרות מיליוני ש"ח מהסכום שהיה נדרש לסגירתה, או למכירתה של המספנה בתנאים דומים (כשהמדינה נושאת בפירעון התחייבויות המספנה כלפי נושיה ועובדיה), אילו בוצעו בסמוך להחלטה על פירוק זמני. ההפרש האמור מייצג את העלות לקופת המדינה עבור המשך הפעלת המספנה במשך תשע שנים. המדינה נשאה בעלות זו בלא שהוגדרו כדבעי המטרות של המשך הפעלתה והדרכים להבראתה.
לדעת מבקר המדינה, על האוצר להפיק לקחים מהתמשכות מצב הפירוק במספנות ישראל בע''מ ולשפר את סדרי קבלת ההחלטות ואת דרכי הפיקוח והבקרה שלו על גופים בבעלות המדינה הנתונים בקשיים. לקחים אלה יסייעו לנקוט פעולות מתקנות במועד מוקדם ככל האפשר ולמנוע הישנות מצב שבו תמיכות כספיות, שהמדינה נותנת שוב ושוב, רק מאפשרות לגוף הנתמך לשרוד, בלי לפתור את הבעיות הבסיסיות שלו. המשך ההישרדות במצב שתואר עלול אף להחריף את הבעיות ולגרום לתוספת עלויות למדינה.
מבקר המדינה
המשך קריאה בקובץ המצורף