החברה לפיתוח יפו העתיקה בע"מ - החברה לפיתוח יפו העתיקה נוסדה בידי הממשלה, ועיריית תל אביב-יפו ב-1961, במטרה לפתח את העיר העתיקה ביפו כמרכז אמניות ובידור לתיירים ולתושבי ישראל תוך שמירה על אופיו הארכיטקטטוני של האיזור. שיקום האיזור הסתיים באמצע שנות השבעים ומאז מתמקדת החברה באחזקת האיזור. ברשות החברה כ-150 יחידות דיור, עסקים וסטודיות (להלן- יחידות) שהיא מחכירה לאמנים.
מאז פברואר 1985 שונו 99 מחוזי החכירה שבין החברה לבין חוכרי המבנים שבניהולה ובוטלה תקרת ההצמדה בשיעור של 5% של דמי חכירה. בעקבות השינוי וקביעת דמי חכירה חדשים גבתה החברה מאותם חוכרים בשנת הכספים 1985 דמי חכירה בסך הכולל של 71.5 ש"ח (52.3$) ואילו לשנת הכספים 1986 נאמדו דמי החכירה שתגבה החברה מאותם חוכרים בסך של 171.6 ש"ח. סכומים אלה אין בהם כדי לכסות את ההוצאות הכרוכות בגבייתם.
התשלומים החודשיים שקיבלה החברה מן החוכרים, תמורת הסכמתה להשכרת נכסיהם לאחרים, נקבעו לעתים בשרירותיות ולא התבססו על דמי השכירות החודשיים ששילם השוכר לחוכר. שיעור התשלום מתוך דמי השכירות שגבתה החברה תמורת הסכמתה לא היה אחיד, ונקבע בידי הנהלת החברה בלא הנמקות.
חוזי הרשות וחוזי השכירות שהחברה חותמת עם השוכרים אינם אחידים ולעתים אין בהם כדי להבטיח שהנכס יפונה בתום תקופת השכירות. במקרים אחרים הסכום שנקבע בחוזה כערבות לפינוי הנכס לא היה ריאלי. במקצת הסכמי החכירה שנבדקו לא נקבעו דמי חכירה על פי הערכת שמאי.
בית הספר המרכזי למלונאות בע"מ - חברת בית הספר המרכזי למלונאות בע"מ מכשירה עובדים לענף המלונאות בתחומים אלה: מינהל, פקידות קבלה, טבחות, מלצרות וניהול משק. לרשות החברה עומד מלון תדמור בהרצליה המשמש סדנא לימודית לתלמידים.
לבית הספר התקבלו גם תלמידים, שעל פי אמות המידה שקבע, לא היה מקום לקבלם. שכרם של מקצת המרצים מן החוץ היה גבוה מן התעריף שקבעה נציבות שירות המדינה ואימצה הנהלת החברה. השכר למרצים שולם בלא שנקבע בנוהל מי מוסמך לאשר את התשלום ומהו הסכום המרבי שמותר לאשר. ההחלטות בדבר גובה השכר למרצים לא היו מנומקות.
לימודי המחשב בבית הספר היו בהיקף מצומצם מהדרוש לניוהל מערכת מלונאות מודרנית. לחברה אין מערכת תמחיר למלון ולבית ספר, ובנסיבות אלה אין מידע מדויק על העלות של כל קורס, ולכם גם לא על התמיכה הממשלתית בתלמיד, ולא על תרומתה של כל מחלקה במלון לרווחיותו. החברה סגרה את שלוחת בית הספר בירושלים ושילמה לבעלי המלון, שהשלוחה שכנה בו, בעקבות משא ומתן סכומים גבוהים מאלה שנקבעו עמם בחוזה השכירות.