התכנית לשיקום והתחדשות השכונות - באוקטובר 1977 החליטה הממשלה על תכנית לשיקום שכונות המצוקה שתבוצע בשיתוף עם יהדות התפוצות והסוכנות היהודית. בשנת 1980 הוחלט להסב את שם התכנית ל"תכנית שיקום והתחדשות השכונות" (להלן- תכנית השיקום). בראשית הפעלתה בשנים 1977 ו-1978 הקיפה התכנית 29 שכונות שנעשו בהן בעיקר פעולות שיקום בתחום הפיזי, שמשרד הבינוי והשיכון התחילן עוד בשנים קודמות. פעולות אלה כללו הרחבת דירות, שיפור חזיתות וכניסות של מבנים, פיתוח חצרות וכן התקנת דרכים ושיפוצן, מדרכות, תאורה, מים וכו'.
בשנת 1979 צורפו לתכנית השיקום 35 שכונות נוספות ובאותה שנה הוחל למעשה בהפעלת תכניות גם בתחום החברתי, כביטוי לתפיסה שהונחה ביסוד תכנית השיקום, והיא טיפול משולב במצוקות המאפיינות את השכונה בתחומים שונים: תשתית פיזית, חברה ורווחה. עם צירוף חמש שכונות נוספות לתכנית ב-1980 הגיע מספר השכונות שבתכנית השיקום הפיזי והחברתי ל-69, ובהן התגוררו כ-540,000 נפש. בכמה מקרים הוגדר ישוב שלם כשכונת שיקום. באמצע 1982 נוספו לתכנית עוד 13 שכונות, ובהן כ-60 אלף נפש; הפעילות בשכונות אלה עדיין בראשיתה.
המשך קריאה וקובץ המצורףף.
רישום שכונות ציבוריים - מאז שנת 1949 ועד אמצע 1983 נסתיימה בנייתן של יותר מ-580,000, יחידות דיור שנבנו על ידי המדינה או מטעמה (להלן שיכונים ציבוריים). עד לשנת 1966 התבססו פעולות התכנון והבנייה בארץ על פקודת בניין ערים, 1936. הוראות הפקודה, התקנות והתכניות שהותקנו על פיה, לא חלו על בנייה ממשלתית. לכן בניית מרבית השיכונים הציבוריים, בשנות ה50 ושנות ה60 לא התבססה על תכניות בניין עיר מאושרות. מצב חוקי זה הקשה על רישום איחוד וחלוקה של הקרקעות לגושים ולחלקות (פרצלאציה) שהיא תנאי לרישום יחידות הדיור בפנקסי המקרקעין.
בפברואר 1964 , חוקק חוק רישום שיכונים ציבוריים (הוראת שעה) התשכ"ה-1964
(להלן החוק), שנועד להקל על רישום השיכונים הציבוריים שנבנו עד לאותו מועד. חוק זה מאפשר רישום פרצלאציה גם כאשר בניית השיכון לא נעשתה בהתאמה מלאה לתכנית בניין עיר מאושרת, אם הכריז ישר הבינוי והשיכון על השיכון בשיכון ציבורי. לאחר ההכרזה יש להכין "תכנית שיכון ציבורי", הטעונה אישור של ועדת תיאום מיוחדת, אשר הוקמה על פי החוק (להלן ועדת התיאום). תכנית זו דינה כדין תכנית, שאושרה על פי פקודת בניין ערים.
מכירת 32 דירות בבאר יעקב - במארס 1981 חתם משרד הבינוי והשיכון (להלן המשרד) על חוזה עם חברה לבנייה טרומית (להלן החברה), שלפיו תבנה החברה בבאר יעקב שני בניינים ובהם 32 דירות בנות 3 ו-4 חדרים. החוזה התבסס על התנאים המקובלים שנקבעו בהסכם המסגרת לבנייה באמצעות חברות משכנות. לפי תנאים אלד, התחייבה החברה לבנות את הדירות בהתאם להנחיות התכנון של המשרד ולמכרן בעדיפות ראשונה לזכאי המשרד במחירים ועל פי כללים מוסכמים מראש בין המשרד לבין החברה. בתמורה קיבלה החברה הלוואה למימון ביניים של הבנייה, בסכום של 2.4 מיליון שקל (75,000 שקל לדירה), למשך שנתיים, בלא הצמדה ובריבית שנתית של 721 אחוזים. המשרד התחייב לרכוש ממנה 10 דירות, אם היא לא תצליח למכור את כולן. החברה קיבלה גם המלצה למינהל מקרקעי ישראל, שלפיה הוקצתה לה קרקע הדרושה לבנייה בלא מכרז, במחיר שנקבע בהערכת השמאי הממשלתי, וניתנה לה אפשרות לקבל הלוואה למימון התשלום עבור הקרקע.
בחודשים אפריל-יוני 1983 בדק משרד מבקר המדינה את פעולות המשרד בקשר לאישור הבנייה ומכירת הדירות הנ"ל. נבדקו פעולות של אגף נכסים ודיור במשרד הראשי ושל מחוז המרכז, שטיפלו בנושא. כמו כן נתקבלו הבהרות מהמועצה המקומית באר יעקב.