ביקורת המדינה ברשויות המקומיות - בסוף שנת 1983 היו במדינה 209 רשויות מקומיות- 37 עיריות, 126 מועצות מקומיות ו-46 מועצות אזוריות.
בשנת הכספים 1983 נערכו פעולות ביקורת ב-65 רשויות מקומיות, כלהלן: ביקורת כוללת שהקיפה חלק ניכר מפעולותיה של הרשות המקומית, נערכה ב-22 רשויות מקומיות- 11 עיריות, 8 מועצות מקומיות ו-3 מועצות אזוריות. בדיקות קופה ומינהל כספים נערכו ב-43 רשויות מקומיות אחרות. עוד נערכה ביקורת בשני איגודי ערים לכבאות, בשני ועדות מקומיות לתיכנון ולבנייה, בחברה אחת שרשות מקומית משתתפת בהנהלתה ובארבע מועצות דתיות.
המשך קריאה בקובץ המצורף.
השקעת כספים פנויים על ידי הרשויות המקומיות - 1. תקציב הרשויות המקומיות, בדומה לתקציבם של גופים ציבוריים רבים, מורכב משני חלקים עיקריים: התקציב השנתי הרגיל ותקציב הפיתוח, המכונה אצל הרשויות המקומיות "תקציב בלתי רגיל" (להלן- תב"ר). בעוד שבחוק התקציב כלול תקציב הפיתוח כחלק אינטגרלי ממנו, כאשר על בסיס תכנית רב-שנתית נקבעת מדי שנה בשנה המסגרת להוצאות הפיתוח, קיימת הפרדה במערכת התקצוב של הרשויות המקומיות בין התקציב הרגיל לבין התב"ר. הפרדה זו באה לידי ביטוי בתהליך אישור התב"רים במהלך שנת הכספים ומשפיעה על תזרים המזומנים שבידי הרשויות המקומיות, כאשר כספי מלוות, שנתקבלו למימון תב"רים שאושרו ולא נוצלו או נוצלו רק בחלקם, מהווים מקור להיווצרות עודפים ולהימצאותם של כספים פנויים בידי הרשויות המקומיות.
המשך קריאה בקובץ המצורף.
הכנת דו"חות כספיים על ידי רשויות מקומיות - מתן שירותים על ידי הרשויות המקומיות כרוך בשימוש נרחב בכספים, שמקורם במיסים לסוגיהם, בהכנסות ממכירת רכוש, במענקים והשתתפויות של משרדי הממשלה בשירותים, וכן במילוות ממוסדות כספיים. כנאמן על הציבור, חייבת רשות מקומית, על פי הוראות החוק, לפעול במסגרת תקציב שנתי, מאושר על ידי משרד הפנים, לנהל מערכת חשבונות תקינה ולהכין דו"חות כספיים, שיאפשרו פיקוח על ביצוע התקציב ועל מינהל הכספים שלה.
בתקנות הרשויות המקומיות (הכנת תקציבים), התשל"א-1971 *, קבע שר הפנים מתכונת לעריכת תקציב שנתי רגיל, הכולל את אומדני ההכנסות וההוצאות לפעולות שוטפות, ותקציב בלתי רגיל, הכולל אומדני הכנסות והוצאות לפעולות חד-פעמיות- עבודות פיתוח ורכישת נכסים.
המשך קריאה בקובץ המצורף.
עמלה לבנקים עבור תשלום משכורות לעובדי הרשויות המקומיות באמצעותם - הרשויות המקומיות, כמרבית הגופים המבוקרים, משלמות את משכורות עובדיהן באמצעות סניפים מקומיים של בנקים מסחריים. התשלום מבוצע על ידי זיכוי חשבונו האישי של העובד בבנק, לפי רשימה שהרשות המקומית מעבירה לבנק. חשבון הרשות המקומית מחוייב בבנק בסכום הכולל של המשכורות, שבהן זיכה הבנק את החשבונות האישיים של העובדים. דרך תשלום זו פשוטה, נוחה וחסכונית מהדרך שהיתה נהוגה בעבר, שלפיה שולמו המשכורות באמצעות שיקים, שהרשות המקומית היתה מכינה ומחלקת לעובדים. לבנקים, שבאמצעותם משולמות המשכורות, יש בהסדר זה יתרונות כלכליים הנובעים מכך, שבתחילת כל חודש מוקפדים אצלם סכום כסף גדולים יחסית, הנמשכים על ידי העובדים במשך החודש- במקרים לא מעטים בהדרגה בלבד- או שנעשות שבהם עסקאות שונות, שבהן יש לבנקים עניין. כל זאת, מבלי שיהיו לבנקים הוצאות נוספות על אלה הכרוכות בהסדר החילופי של הפקדת המשכורות על ידי כל עובד לחוד. לפיכך אין הבנקים נוהגים, בדרך כלל, לדרוש עמלה עבור השירות של תשלום המשכורות באמצעותם (להלן- השירות). גם במשרדי הממשלה משולמות משכורות העובדים באמצעות בנקים, מבלי שהשירות יהא כרוך בתשלום עמלה *.
המשך קריאה בקובץ המצורף.