פעולות למניעת תאונות דרכים - 1. תאונות הדרכים בישראל גורמות בכל שנה מאות הרוגים ואלפי נפגעים וכן נזק כלכלי רב. בשנים 1979 ו1980 הסתמנה אמנם מגמה של ירידה במספר הנפגעים אולם ב-1981 חלה שוב עליית מדאיגה במספרים אלה. נוסף על האסונות ובנפש גרמן התאונות נזק כלכלי, שנאמד בשנת 1980 על ידי משרד התחבורה ב-2.5 מיליארד שקל בקירוב.
המחלקה לקציני בטיחות בתעבורה - לפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן התקנות), חייב כל בעל מפעל, שלו 20 כלי רכב ויותר הרשומים בבעלותו, או שמופעלים או מנוהלים על ידיו או באמצעותו, בהעסקת קצין בטיחות; זאת, כדי להבטיח רמת בטיחות נאותה לכלי הרכב של אותו מפעל. קצין בטיחות הינו אדם שהוסמך לתפקיד זה, וקיבל כתב הסמכה ממי שנתמנה על ידי שר התחבורה בהודעה ברשומות. תפקידיו העיקריים של קצין הבטיחות, כמצויין בתקנות הם: לפקח על כך שהנהגים, שמעסיק המפעל או הנוהגים ברכבו, ימלאו אחר הוראות פקודת התעבורה והתקנות שתוקנו על פיה, ושהרכב של המפעל או המופעל על ידיו יהיה בכל עת במצב תקין; כן אחראי קצין הבטיחות להנהגת סדרי בטיחות במפעל בכל הנוגע לבטיחותם של הנהגים ושל הרכב.
במשרד התחבורה (להלן המשרד) פועלת, מתחילת שנות הששים, מחלקת קציני בטיחות (להלן- המחלקה) שמתפקידה לפקח על ביצוע התקנות בנושא הנדון. המחלקה שוכנת בתל-אביב ושייכת ליחידה לבטיחות בדרכים שבירושלים, הכפופה למנכ"ל המשרד. בתקן המחלקה ארבעה עובדים- מנהל, מזכירת ושני עוזרים: מפקח על קציני בטיחות וממונה על פיקוח במפעלים; בתחילת 1981 תוגברה המחלקה בעובד נוסף שהושאל ממינהל הרכב הממשלתי שבאוצר. מנהל המחלקה מונה כרשות מוסמכת (להלן- הרשות) ובידיו להסמיך קציני בטיחות ולאשר את עבודתם במפעלים.
המשך קריאה בקובץ המצורף.
רישוי מוניות והפיקוח על הפעלתן - 1. פקודת התעבורה ותקנות התעבורה, מעניקות את הסמכות לתת רשיון להפעלת מונית, לקבוע את תנאי הרשיון ולאשר את הרכב שישמש כמונית, למפקח הארצי על התעבורה שהוא רשות מוסמכת. בין היתר, רשאי המפקח לקבוע את סוג הרשיון, את תעריפי ההסעה ואת רמת השירות; כן מוטל עלויר לקיים פיקוח אחר מילוי דרישות אלה.
הדרישות של משרד התחבורה (להלן- המשרד) למתן רשיון להפעלת מונית, התבססו, עד לשנת 1970, בעיקר על קריטריונים אישיים- כלכליים של המבקש. ב-1971 תוקנו תקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן- התקנות), והפרק המתייחס לרישוי מוניות הוחלף בתקנות חדשות; לפיהן, מתן הרשיון יתבסס על כישורים אובייקטיביים של המבקש, כפי שנבדקו ואומתו, על ידי ועדה ציבורית, שמינה לצורך זה שר התחבורה (להלן- ועדת ערר).