בשנת 1972 קבע משרד האוצר שבתנאים מסויימים יעניק למוסדות חינוך, רפואה, סעד ודת, שהעבירו תרומות במטבע חוץ, שלא פחתו מ-100,000$, מענקים בסכומים, שיהיו מקבילים לסכומים במטבע חוץ מתרומות, שיומרו בבנקים בארץ (להלן: מענקי הקבלה). מטרת מענקי ההקבלה הייתה לעודד. תורמים מחוץ לארץ לתרום כספים להקמת מוסדות לתועלת הציבור ולציודם, נוסף על תרומות שהם תורמים למגביות הרגילות. ההסדר הופעל תחילה בעיקר לגבי תרומות למוסדוו? חינוך, ומענקי ההקבלה הועברו באמצעות משרד החינוך והתרבות. החל משנת הכספים 1974 ניתנו מענקי הקבלה על תרומות למוסדות דת. גם באמצעות משרד הדתות ומתקציבו. עד לשנת הכספים 1975 ניתנו מרבית המענקים לצורכי בנייה ופיתוח של מוסדות דת, אך לאחר מכן הוענקו מענקי הקבלה. בסכומים ניכרים גם על תרומות, שניתנו לצורכי תחזוקה שוטפת של מוסדות דת.
עד לתחילת שנת הכספים 1976 לא נכללו סכומים למענקי הקבלה למוסדות דת בתוך התקציב של משרד הדתות אלא הוקצבו בדרך של העברה מסעיפי רזרבה במהלך שנת הכספים באישור ועדת הכספים של הכנסת. חלק עיקרי מסכומי המענקים יועד על ידי משרד האוצר לתרומות, שהועברו באמצעות תורם אחד, ולגבי חלק נוסף רשאי היה משרד הדתות לקבוע. את זכאותם של מוסדות למענקי הקבלה החל משנת הכספים 1975. עם תחילת ההעברה של המענקים באמצעות. תקציבו של משרד הדתות - בשנת הכספים 1974 - הוטלה על המשרד החובה לוודא, שכספי המענקים הניתנים מתקציבו ישוחררו רק לאחר מילולי תנאים, שיבטיחו את המרת כספי התרומות וכן את השימוש בהם ובמענקי ההקבלה למטרות שלשמן ניתנו.