"אומבודסמן מן התורה - מניין?"
על תלונות ומתלוננים, בימים ההם, בזמן הזה
אביעד הכהן
המבקש אחר מוסד ה"אומבודסמן" או "נציב תלונות" במקורות היהודיים עשוי להיתקל באכזבה רבתי. אפילו יחפש במקרא כולו, במקורות חז"ל ובשאר מקורות המשפט העברי, כמו גם בספרות העברית החדשה והישנה לדורותיה, ספק גדול אם יעלה בחכתו ולו בדל של מקור המתייחס למוסד זה.
אכן, "האדם המתלונן" (אם תרצו, על דרך ההשאלה, homo complainantus) הוא חלק מכל תרבות אנושית. לעתים קרובות מצטמצמת התלונה לדל"ת אמותיו של אדם, בתוך הבית והמשפחה, מקום העבודה או הקהילה הקרובה אליו, אך לעיתים היא פורצת גדר ויוצאת החוצה ל"רשות הרבים", ומובאת בפני גורם חיצוני בתקווה שהלה יטפל בתלונה וייתן לה מענה.
עיון במקורות היהודיים לגווניהם ולדורותיהם מלמד שלצד המוסדות הרשמיים לבירור תלונות, טענות ומענות, ובראשם בית הדין המברר את הנושא שמובא לפניו בדרך של הליך משפטי סדור, קמו "אומבודסמנים" שונים להלכה ולמעשה. חלקם עברו תהליך של מיסוד מסודר וחלקם שימשו בתפקיד למעשה, כמעין "כליא ברק" של תלונות, גם אם לא נשאו בכל כהונה רשמית והיו נטולי מנגנון עזר.
המאמר בוחן את התופעה החברתית של התלוננות והגשת תלונה מנקודות מבט שונות - לשונית, היסטורית וספרותית, ובוחן את הלקחים והתובנות שניתן להסיק מן המקורות היהודיים לדורותיהם לימינו ובימינו, בין השאר לאור פעילותה של נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה.