שבץ מוחי - טיפול ושיקום

שבץ מוחי או אירוע מוחי (להלן גם - שבץ) נוצרים בשל חסימה של אספקת דם לחלק מהמוח או בשל דימום מכלי דם במוח. בעקבות שבץ מוחי נפגעים או מתים חלקים שונים במוח, דבר העלול לגרום נזק מוחי ארוך טווח, נכות ואף מוות. שבץ מוחי עלול לפגוע באזורים שונים של המוח ולחולל מגוון גדול של הפרעות מוטוריות, קוגניטיביות, שפתיות, רגשיות והתנהגותיות. גורם הזמן קריטי במתן הטיפול, וטיפול בחלון הזמן המומלץ משפיע על החלמתו של נפגע השבץ ומוביל להקטנה משמעותית של שיעורי הנכות והתמותה הנגרמים משבץ מוחי. הכלל הרפואי בהקשר הזה הוא "זמן הוא מוח" (Time is brain).

בשנת 2020 היו כ-18,400 מקרי שבץ חדשים בישראל, הגיל הממוצע של נפגעי השבץ בשנה זו היה 71.7, ו-20% מהמקרים היו מתחת לגיל 60. הסטטיסטיקה המוכרת בעולם המערבי מעידה שאחד מכל ארבעה אנשים בעולם יחווה שבץ מוחי בדרגת חומרה כלשהי במהלך חייו, חלקם קלים אבל חלקם הגדול משני חיים לרעה. קיימים שלושה סוגי שבץ: שבץ איסכמי (מרבית מקרי השבץ - 68% בשנת 2020); שבץ מוח דימומי - המורגי (מיעוט מהמקרים - 8%); ושבץ מוחי חולף - TIA (24%). 

לשבץ השלכות רפואיות, הדורשות טיפול ושיקום, והשלכות נוספות כמו אובדן כושר עבודה, אובדן עצמאות, נטל על המשפחה ועוד. חלק מהשלכות אלה מובילות לעלויות מתמשכות, שהן חלק מהנטל הכלכלי המושת על מערכת הבריאות ועל מערכות נוספות, כגון המוסד לביטוח לאומי. הטיפולים האפשריים במקרה של שבץ הם בין היתר: מתן תרופה תרומבוליטית תוך-ורידית TPA-IV (TPA), צנתור כלי דם במוח וטיפול אחר (שמרני) במהלך האשפוז הכללי, כגון מתן תרופות לאיזון לחץ הדם.

לאחר הטיפול בבית החולים מופנים החולים לתהליך של שיקום, המתקיים באשפוז או בקהילה. במסגרת השיקום מטפלים בנפגע השבץ שתפקודו התדרדר או נפגע כתוצאה מהמחלה, והמטרה היא שיפור תפקודים מוטוריים, קוגניטיביים, חושיים, שפתיים ורגשיים ולהחזיר אותו, עד כמה שניתן, לאורח חיים עצמאי ופעיל.

בחודשים פברואר עד אוקטובר 2023 בדק משרד מבקר המדינה את הטיפול בנפגעי שבץ מוחי ואת שיקומם. בין השאר נבדקו הנושאים האלה: התוכנית הלאומית לטיפול ולמניעת נזקי שבץ מוחי; מיטות השבץ ויחידות השבץ בבתי החולים; סוגי הטיפול המותאמים לנפגעי שבץ מוחי; ניהול המשאבים של מערך הצנתורים - בתי החולים המצנתרים ומצנתרי המוח; העברת נפגעי השבץ בין בתי החולים לצורך צנתור; שיקומם של נפגעי שבץ מוחי; וסיוע פסיכולוגי וסוציאלי לנפגעי השבץ. הבדיקה נעשתה בגופים שלהלן: 

התרשים בקובץ התקציר

במסגרת הביקורת התקיימו תהליכי שיתוף ציבור: עשרה ראיונות אישיים וארבע קבוצות מיקוד שבהן השתתפו 25 מבוגרים, ובהם מי שלקו בשבץ מוחי, רובם הגדול בשנים 2020 - 2023, או בני משפחתם הקרובה שליוו אותם בעת האירוע. תהליך שיתוף הציבור התקיים לצורך שמיעת עמדת הדוברים בנוגע לטיפול בעת השבץ המוחי ובשיקום שלאחריו. המשתתפים היו מכל אזורי הארץ. נפגעי השבץ, המצויים ברמות תפקוד שונות, טופלו בבתי חולים כלליים-ממשלתיים, בתי חולים ציבוריים ובתי חולים של שירותי בריאות כללית (הכללית).

נוסף על כך, צוות הביקורת סקר כ-90 תיקים מדגמיים של מטופלים נפגעי שבץ שאושפזו במחלקות הנוירולוגיות והפנימיות בשני בתי חולים, בילינסון של הכללית ואסותא אשדוד הציבורי, בשנים 2022 - 2023.

שבץ מוחי הוא הסיבה השנייה בהיקפה לתמותה בעולם. השבץ עלול לפגוע באזורים שונים של המוח, לחולל מגוון גדול של הפרעות מוטוריות, קוגניטיביות, שפתיות, רגשיות והתנהגותיות ועלול להוביל לנכות ואף למוות. בשנת 2020 דווחו כ-18,400 מקרים חדשים של שבץ מוחי, אך לפי ההערכה יש 100,000 מקרי שבץ מוחי לשנה - פי כחמישה וחצי מהמקרים המדווחים. העלויות הישירות והעקיפות של השלכות השבץ המוחי בישראל מוערכות בסכום של 2.3 מיליארד ש"ח בשנה, נכון לשנת 2018. גורם הזמן קריטי במתן טיפול לנפגע שבץ מוחי, וטיפול בחלון הזמן הנדרש מוביל להקטנה משמעותית של שיעורי הנכות והתמותה הנגרמים מהשבץ ומשפיע על החלמת הנפגע.

בדוח עלו ליקויים הנוגעים לטיפול המיטבי הנדרש לנפגעי השבץ ובכללם אלו: אשפוז הנפגעים במחלקות שאינן ייעודיות לטיפול בשבץ מוחי, וזאת בין היתר מפני שהטיפול בשבץ מוחי אינו בתחום ההתמחות של הצוות המטפל, ובפרט הרופאים והצוות הסיעודי; למשרד הבריאות אין מנגנון המאפשר ניהול יעיל ומרכזי של מערך הצנתורים, היעדר שגורם לכך שמטופלים הזקוקים לצנתור מוח עלולים שלא לקבל אותו או לבזבז זמן יקר בהגעה לבית חולים מצנתר זמין, תוך סיכון להרעה במצבם; נפגעי השבץ אינם מקבלים את מלוא שירותי השיקום הנדרשים להם במהלך האשפוז הכללי, והשירותים שהם מקבלים במסגרות השיקום אינם בזמינות ובנגישות הראויה, בדגש על מחוזות שבהם יחס מיטות השיקום לנפגע שבץ נמוך יותר מאחרים. המשרד אף אינו בודק את היעילות של כלל מערך השיקום לנפגעי השבץ. 

מספר מקרי השבץ צפוי לגדול באופן משמעותי בעשורים הקרובים בשל שינויים דמוגרפיים בגודל האוכלוסייה ובהרכבה, ובפרט בשל הגידול החזוי בקבוצות הגיל של גיל 65  ומעלה - מכ-18,400 מקרים בשנת 2020 ל-30,000 בשנת 2030, פי 1.7. זאת לעומת הגידול הצפוי של האוכלוסייה מעל גיל 18, שהוא פי 1.2. ההערכה מצביעה על כך שאחד מכל ארבעה אנשים בעולם יחווה שבץ מוחי בדרגת חומרה כלשהי במהלך חייו. לפיכך חשוב הן לקדם את המניעה של אירועי שבץ והן שמשרד הבריאות יפעל להגברת המודעות לזיהויו של אירוע שבץ ולהגעה מהירה לבית החולים, כדי שהנפגעים יקבלו את הטיפול המתאים והמיטבי בטווח הזמן המתאים ובמיטות הייעודיות לטיפול בשבץ. כמו כן, נחוץ שהמשרד יפעל לפיזור המצנתרים ולהגדלת זמינותם באופן שייתן מענה מיטבי בכל חלקי הארץ, כמו גם למתן שיקום מועיל, שיוכל להחזיר את נפגעי השבץ לתפקוד עצמאי תוך שיפור איכות חייהם ושל בני משפחתם.

​