גידול חיות מחמד, בעיקר כלבים וחתולים, נפוץ מאוד בישראל. לחיות מחמד השפעה מרגיעה על בעליהן, הן משמשות מקור תעסוקה ושעשוע לילדים וגורם מפיג בדידות עבור אנשים החיים בגפם. יחד עם זאת, ללא פיקוח וטיפול מתאימים כלבים וחתולים עלולים להיות מקור למטרדים שונים, לפצוע בני אדם ואף להדביק אותם במחלות שונות - המסוכנת שבהן היא מחלת הכלבת.
השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה (להלן - השירותים הווטרינריים) הם יחידת סמך של משרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן - משרד החקלאות), ומופקדים ברמה הארצית על מניעת מחלות המשותפות לבעלי חיים ולבני אדם, לרבות מחלת הכלבת, על ריכוז אספקטים וטרינריים ברשויות המקומיות ופיקוח עליהם ועוד. המחלקה הווטרינרית ברשות המקומית (להלן - המחלקה הווטרינרית) אחראית לבריאות הציבור מנקודת ראותה של הרפואה הווטרינרית המונעת, בין היתר באמצעות פיקוח על בעלי החיים בתחום הרשות לצורך מניעת מחלות ומטרדים אחרים שבעלי חיים עלולים לגרום לבני אדם.
פעולות הביקורת
על רקע הגידול החד במספר מקרי מחלת הכלבת שאותרו בישראל בשנים 2009-2010, והעובדה כי עיקר המקרים שאותרו נמצאו בקרב כלבים וחתולים, בדק משרד מבקר המדינה בחודשים מאי עד נובמבר 2010 את טיפול המחלקות הווטרינריות של הרשויות המקומיות בכלבים ובחתולים. הביקורת נערכה בעשר עיריות , בשמונה מועצות מקומיות בארבע מועצות אזוריות ובאיגוד ערים אחד לשירות וטרינרי . בדיקות השלמה נערכו בשירותים הווטרינריים ובמשרד להגנת הסביבה.
עיקרי הממצאים
מינוי והעסקה של וטרינר רשות
נמצא כי הווטרינרים שפועלים בתחומן של כמה רשויות מקומיות במעמד של וטרינר רשות לא מונו על ידן כחוק, ועל כן הטיפול שהם נותנים לכלבים וחתולים בתחומן אינו חוקי.
עוד נמצא כי לא נקבע תקן מחייב על פיו יש לקבוע את היקף העסקה של וטרינר רשות, וכתוצאה מכך מספר רשויות מקומיות העסיקו את וטרינר הרשות שלהן בהיקף משרה שלא היה בו כדי לספק באופן ראוי את השירותים שבסמכותו ובהם הטיפול בכלבים וחתולים.
טיפול הרשויות המקומיות בכלבים
1. רישוי כלבים: נמצא כי רשויות רבות לא ביצעו אכיפה מספקת, ולא פעלו להעלאת מודעות בעלי הכלבים שבתחומן לגבי חובתם לפנות לווטרינר הרשות בבקשה לקבל רישיון להחזקת הכלב שברשותם, וכן לחסנו ולסמנו בשבב אלקטרוני. כתוצאה מכך כלבים רבים בתחומן הוחזקו ללא רישיון.
2. דיווח למרכז הארצי לרישום כלבים: נמצא כי כמה רשויות מקומיות לא העמידו לרשות וטרינר הרשות שלהן מחשב המחובר לרשת האינטרנט ותכנה לניהול מאגר מידע על כלבים, ולכן לא הועברו דיווחים למרכז הארצי כנדרש בחוק.
3. הטיפול בכלבים מסוכנים: נמצא כי חלק מווטרינרי הרשויות לא פעלו לאיתור כלבים מסוכנים המוחזקים על ידי בעליהם ללא רישיון, ולא הפעילו את הסמכות הנתונה להם בחוק לתפיסתם - חרף המידע שהיה ברשותם.
4. הטיפול בכלבים משוטטים: בביקורת נמצא כי ישנן רשויות מקומיות רבות הלוכדות כלבים משוטטים רק בעקבות תלונות המתקבלות במוקד הרשותי או במחלקה הווטרינרית, ואינן מקיימות פעילות יזומה ללכידת כלבים משוטטים.
עוד נמצא כי חלק מהרשויות המקומיות לא מעסיקות פקחים ייעודיים ללכידת כלבים משוטטים, ואין להן כלי רכב ייעודיים להובלת כלבים משוטטים לתחנות ההסגר.
5. פעולות האכיפה: בביקורת נמצא כי מרבית הרשויות המקומיות אוכפות את הטיפול בכלבים על פי חוקי העזר בנושא כלבים שהוציאה כל רשות מקומית לעצמה, בעוד ששאר הרשויות המקומיות אוכפות את הטיפול בכלבים על פי תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - כלבת ופיקוח על כלבים), התשס"ז-2007. הועלה כי שתי מערכות החקיקה דלעיל, המתקיימות במקביל, קובעות עונשים שונים בגין עברות זהות.
תחנות ההסגר של הרשויות המקומיות
החקיקה הקיימת קובעת שני סוגי מאורות לצורך תצפית כלבת והסגרת בעלי חיים משוטטים: מאורות בידוד - המוקמות מכוח פקודת הכלבת, 1934 ומיועדות להסגרת כלבים, חתולים וקופים שנשכו לצורך תצפית כלבת, ומאורות רשות - המוקמות מכוח החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 ומיועדות להסגרת כלבים משוטטים. (להלן יכונו שני סוגי המאורות "תחנות הסגר רשותיות").
1. פיזורן הגאוגרפי של תחנות ההסגר הרשותיות: הבדיקה העלתה כי קיים מחסור בתחנות הסגר ברחבי הארץ. עוד הועלה כי הקמתן של תחנות הסגר רשותיות נעשתה ללא תכנון כולל, וכי לשירותים הווטרינריים אין תכנית אב מפורטת לפריסת תחנות כאלה ברחבי המדינה.
2. רכישת שירותים מכלביות פרטיות: נמצא כי כמה רשויות מקומיות רוכשות שירותי תחנת תצפית כלבת מכלביות פרטיות שלא אושרו על ידי השירותים הווטרינריים כנדרש בחוק.
3. הקמת תחנות הסגר רשותיות: הבדיקה העלתה כי רק חלק מהרשויות המקומיות הקצו תקציב מיוחד להקמת תחנות הסגר רשותיות, וכי מרביתן לא הקימו כלל תחנות כאלה.
נמצא כי חלק מהרשויות המקומיות שהקימו תחנת הסגר רשותית, עשו כן ללא היתרי בנייה כנדרש בחוק, או בניגוד להיתרים קיימים, וכי הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה לא פיקחו כנדרש על הקמתן של תחנות הסגר רשותיות ולא נקטו את האמצעים העומדים לרשותן לאכיפת הוראות החוק.
עוד נמצא כי חלק מהרשויות המקומיות הפעילו את תחנות ההסגר הרשותיות שלהן ללא רישיון עסק, וכי רשויות מקומיות אחרות התקשרו בניגוד לחוק עם כלביות פרטיות שפעלו ללא רישיון עסק, לשם קבלת שירותי תחנת הסגר.
בבדיקה הועלה כי חלק מתחנות ההסגר הרשותיות אינן עומדות בתנאים שנקבעו בתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס"ט-2009, והן אינן ראויות להחזקת בעלי חיים.
עוד הועלה כי השירותים הווטרינריים לא הפעילו פיקוח שיטתי ויזום על תחנות ההסגר הרשותיות ועל הכלביות הפרטיות, וכי הביקורות שבוצעו על ידיהם היו בעיקר בעקבות תלונות.
טיפול הרשויות המקומיות בחתולי רחוב
תופעת ריבוי חתולי הרחוב יוצרת בעיה מורכבת ורחבת היקף הנוגעת למרבית הציבור. בנסיבות מסוימות חתולי הרחוב מהווים מטרד של ממש וסכנה לבריאות הציבור.
נמצא כי החקיקה הקיימת אינה מסדירה את נושא הטיפול בחתולי הרחוב. זאת ועוד, פסיקות בג"ץ הגבילו מאוד את סמכותם של וטרינרי רשות לדלל את אוכלוסיית חתולי הרחוב באמצעות המתתם, וקבעו כי יש לאזן זאת עם זכותם של החתולים לקיום.
נמצא כי חלק מהרשויות המקומיות לא הקימו מקלט לחתולי רחוב לכודים כנדרש בהנחיות לטיפול בחתולי רחוב שהוציאו השירותים הווטרינריים בשנת 2008, וכי רוב הרשויות המקומיות לא הסדירו תחנות האכלה לחתולי רחוב.
נמצא כי מדיניות של עיקור וסירוס כאמצעי לצמצום התרבותם של חתולי הרחוב, ננקטת רק על ידי חלק מהרשויות המקומיות, והיא תלויה בעיקר בווטרינר הרשות ובתקציב העומד לרשותו. ברוב המקרים היא מתמקדת במתן מענה למטרדים מקומיים בלבד, ואין מדיניות כוללת ותכנית פעולה ארוכת טווח.
סיכום ומסקנות
הדוח חושף התנהלות לקוייה של רשויות מקומיות רבות באופן טיפולן בכלבים ובחתולי רחוב שבתחומן, והיעדר פיקוח סדור של השירותים הווטרינריים על פעולות הרשויות המקומיות בתחום זה.
על הרשויות המקומיות לפעול להעלאת מודעות בעלי הכלבים שבתחומן לגבי חובתם לקבל רישיון להחזקת הכלב שברשותם, לחסנו ולסמנו בשבב אלקטרוני. כמו כן עליהן להפעיל את הסמכות הנתונה להם בחוק ולתפוס כלבים מסוכנים המוחזקים ללא רישיון ולנקוט בפעולות יזומות ללכידת כלבים משוטטים.
על השירותים הווטרינריים, בשיתוף עם משרד הפנים, המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות, לגבש תכנית ארצית לפריסת תחנות הסגר רשותיות, ולפעול להקמתן של תחנות שיעמדו בדרישות חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן - חוק צער בעלי חיים), ונהלי השירותים הווטרינריים. כל זאת בכפוף להוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה), וחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק רישוי עסקים). כמו כן על השירותים הווטרינריים לקיים פיקוח סדור ושיטתי על תחנות ההסגר שמפעילות הרשויות המקומיות לטיפול בכלבים וחתולים.
הביקורת העלתה כי בעוד שתפקידן של הרשויות המקומיות בכל הקשור לטיפול בכלבים מוסדר בחוקים ובתקנות, חסרה הסדרה מקיפה דומה בנוגע לחובתן ולסמכותן של רשויות מקומיות בכל הקשור לטיפול בחתולים.
סוגיית הקצב ההולך וגדל של התרבות חתולי הרחוב והמטרדים הנגרמים על ידם אינה יכולה להיפתר על ידי הרשויות המקומיות לבדן. על השירותים הווטרינריים, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים והרשויות המקומיות לגבש תכנית ארצית רב-שנתית להתמודדות עם הסכנות הנשקפות מחתולי הרחוב.
על מנת לאפשר לווטרינרי הרשות למלא כראוי את תפקידם ובכלל זה הטיפול בכלבים ובחתולים, על משרד הפנים בשיתוף השירותים הווטרינריים לקבוע תקן מחייב להיקף העסקתו של וטרינר רשות.