שכונת שיח' מוניס, ששטחה כ-140 דונם, הייתה עתודת הקרקע היחידה הצמודה לאוניברסיטת תל-אביב (להלן - האוניברסיטה). תכניות בניין ערים מ-1969 ומ-1986 שינו את ייעודן של קרקעות השכונה לשטח לבנייני ציבור. צווי הפקעה פורסמו במטרה להרחיב את קמפוס אוניברסיטת תל-אביב. עיריית תל אביב-יפו (להלן - העירייה) החלה בפינוי כבר בשנות השבעים של המאה העשרים.
בשנת 1983 הקימו העירייה והאוניברסיטה קרן למימון פינוי שכונת שיח' מוניס מדייריה ולהעברת השטחים שיפונו לאוניברסיטה. הקרן מומנה כל שנה בסכום השווה לארנונה השנתית המקובלת למוסדות חינוך, כ-8-8.5 מיליון ש"ח , שהוא חלקה של העירייה שוויתרה לאוניברסיטה על תשלום ארנונה בסכום זה, ועוד סכום זהה, חלקה של האוניברסיטה. האוניברסיטה, שניהלה את הקרן, התקשתה לשאת בנטל. בשנים 1998-2003 שילמה האוניברסיטה למפונים כ-108 מיליון ש"ח במחירים שוטפים ועוד 14.6 מיליון ש"ח לעורך דין, לשמאי ולחברות שמירה. הוצאות האוניברסיטה בגין הפינוי לא הוצגו בהצעות תקציב הפיתוח השנתי של האוניברסיטה, כמתחייב מהוראות הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (להלן - ות"ת).
האוניברסיטה הכינה תכנית למימון הפינוי שהתבססה על תרומות, על עודפי תקציב ועל השתתפות ות"ת. מקורות המימון שהתכנית התבססה עליהם התממשו רק בחלקם, והאוניברסיטה נטלה הלוואה מהקרנות שלה להמשך הפינוי.
ות"ת לא דנה בבעיות המימון של האוניברסיטה עקב הוצאות הפינוי ולא הנחתה אותה כיצד להתמודד עמן.
מעורבות המוסדות העליונים של האוניברסיטה בבעיות המימון שלה עקב הפינויים הייתה מועטה; החלטות התקבלו רק כאשר עלות הפינויים איימה לשתק את אפשרויות התשלום של האוניברסיטה לספקיה.
בשנת 1997 הקימה האוניברסיטה ועדה לפינוי שיח' מוניס, שחבריה היו עובדיה הבכירים וכן יו"ר הוועד המנהל והשמאי שטיפל בפינויים. לוועדה לא הוצא כתב מינוי עם הגדרת תפקידים וסמכויות.
הוועדה החליטה על הרחבת הפינוי בלא שהחלטתה אושרה על ידי המוסדות המוסמכים של האוניברסיטה; בעת קבלת ההחלטה לא היו בידי הוועדה מידע מעודכן על עלות ביצועה ותכנית למימונה.
מכתבי ביקורת של רואה החשבון של האוניברסיטה, שעסקו בין היתר בפינוי, לא הועברו לדיון במוסדות העליונים של האוניברסיטה.
נוהלי ההתקשרויות של האוניברסיטה אינם כוללים התקשרויות עם עורכי דין ושמאים; האוניברסיטה התקשרה עם עורך דין, שמאי וחברת שמירה. בעת מינוי עו"ד נבדקו מספר הצעות אך נפלו פגמים בתהליך הבחירה; האוניברסיטה התקשרה עם שמאי בלא שנעשה הליך של בדיקת מספר הצעות; בהתקשרות עם חברת השמירה לא נעשה מכרז. ההסכם עם החברה נחתם לאחר שזו כבר החלה בעבודתה.
באוגוסט 2001, שלוש שנים לאחר שהשמאי החל בעבודתו ונקבעה התמורה שיקבל בעבורה, החליטה האוניברסיטה ביוזמתה להעניק לו תוספת לשכר הטרחה בסך 5.6 מיליון ש"ח בהתאם להפרש בין הערכת השווי שלו למתחמים השונים בשיח' מוניס בתחילת הפינוי ובין הסכומים ששולמו בעבורם בפועל.
טרם הוסדר רישום המקרקעין שפונו על שם האוניברסיטה.