מרכיב מהותי בכל התקשרות עסקית הנו מתווה המס. לצדדים לעסקה יש על כן עניין לעמוד מוקדם ככל האפשר על המיסוי הכרוך בעסקה כדי לצמצם את גורמי אי-הוודאות שבה. אחד האמצעים לכך הוא הגשת בקשה לרשויות המס למתן אישור מקדמי (pre-ruling) למתווה מס שבה מתוארים פרטי העסקה, עוד בטרם תיחתם העסקה.
עקרון חוקיות המינהל קובע, כי לרשות מנהלית אין סמכות מלבד זו שהוענקה לה לפי החוק. קיומה של הסמכה בדין למתן אישורים מקדמיים היא בעלת חשיבות מיוחדת, כיוון שאישור מקדמי למתווה מס יש בו משום הבטחה של רשות שלטונית. אולם מנגנון מתן האישורים המקדמיים של רשות מס הכנסה אינו מעוגן בדין, ולדעת משרד מבקר המדינה יש לעשות זאת.
אין נהלים בדבר ההליכים הקשורים במתן אישורים מקדמיים, ועל כן יש אי-בהירות בנושאים האלה: הגדרתו של אישור מקדמי; הגורם המוסמך לתת אישורים; הצורך בשיתופם של פקידי שומה ומומחים בתהליך קבלת ההחלטות; צירוף אסמכתאות לבקשות לאישור מקדמי, ופיקוח ובקרה על יישום האישורים ועל העמידה בתנאים הנקובים בהם.
אותרו אישורים מקדמיים שנקבעו בהם שיעורי מס שונים מאלה שנקבעו בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, לסוגי ההכנסות שבהם עוסק האישור, וכן אישורים ובהם תנאים הסותרים את הנחיותיה של הנציבות.
נציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין אינה מפרסמת את האישורים המקדמיים שניתנו, ובכך היא מונעת מן הציבור מידע על עמדותיה בסוגיות עקרוניות. עקב כך גם אין לדעת אם אכן נשמר עקרון השוויון לפני החוק.