היבטים סביבתיים של הפעילות התעשייתית ברמת חובב

במשרד לאיכות הסביבה - במשרד הראשי ובמחוז דרום - נבדקו רישוי העסקים בתחום המועצה המקומית תעשייתית רמת חובב והפיקוח על איכות הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים שמקורם בפעילות של המפעלים בתחום המועצה; במועצה המקומית תעשייתית רמת חובב נבדקו פעולות המועצה בתחום איכות הסביבה, בעיקר לגבי השפכים ואיכות האוויר, ופיקוח של המועצה על מידת עמידתם של המפעלים בתנאי רישיון העסק שלהם, בתחומים אלה.

במשרד הראשי ובמחוזות חיפה, תל אביב והצפון נבדקו הפעולות שננקטו בתחום מניעת אירועי חומרים מסוכנים שמקורם בתקלות תפעוליות ובאסונות טבע, וכן בתחום הריכוז, ההנחיה והתיאום של פעילות יתר גופי השלטון העוסקים במניעת אירועי חומרים מסוכנים. בוועדה הבין-משרדית להיערכות לאירוע של רעידת אדמה נעשתה בדיקה דומה בתחום רעידות אדמה (ראו "מניעת אירועים שמעורבים בהם חומרים מסוכנים", עמ' 53).

המועצה המקומית תעשייתית רמת חובב (להלן - המועצה) הוקמה ביולי 1989 מכוח פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] (להלן - הפקודה), בצו של שר הפנים שניתן בהסכמת שר האוצר ושר התעשייה והמסחר. בתחום המועצה יש 17 מפעלים ואין בה תושבים. חלק מחומרי הגלם והמוצרים המוגמרים של רוב המפעלים הם חומרים מסוכנים. בשל אופי פעילותם של המפעלים מטפלת המועצה בעיקר בנושאי איכות הסביבה - שפכי המפעלים ומניעת זיהום האוויר. המשרד לאיכות הסביבה (להלן - המשרד) והמועצה מופקדים מכוח החוקים שהם אחראים לביצועם על מניעת מפגעים בסביבה. המשרד קובע תנאים בנוגע לכמות השפכים והרכבם ולאיכות האוויר. את התנאים הוא מוסר למועצה כדי שהיא תכלול אותם ברישיונות העסק שהיא נותנת למפעלים.

הרכב המועצה - על פי הפקודה יהיו במועצה תשעה חברים: שלושה נציגי הממשלה - נציגי שר הפנים (יו"ר), שר התעשייה והמסחר ושר הבריאות; שלושה נציגים של רשויות מקומיות שתחום שיפוטן גובל בתחום השיפוט של המועצה; ושלושה נציגים של המפעלים באזור התעשייה. הואיל ונציגי הממשלה החברים במועצה הם עובדי מדינה בעלי סמכויות על פי דין, נפגעת יכולתם של חלק מאותם משרדי ממשלה להפעיל סמכויות פיקוח ובקרה על המועצה ועל המפעלים. נמצא כי נציגי שניים מהשרים נעדרו בשנת 2003 ממרבית ישיבות המועצה, ולכן לא התקיים בישיבותיה האיזון שנקבע בחוק; ליישובים נוספים המושפעים תדירות ממפגעים וממטרדים הנגרמים מתהליכי הייצור של המפעלים אין נציגות במועצה; מאחר שרוב הנושאים הנדונים במועצה נוגעים למפעלים ונוכח מספר המפעלים ומאפייניהם, יש חשש לניגוד עניינים מובנה בתהליכי קבלת ההחלטות במועצה, למשל בנושאי האכיפה של תנאי הרישיונות על המפעלים. כמו כן לא נקבע מנגנון חוקי לחילופי גברי בין נציגי המפעלים במועדים קבועים. בשנת 2003 הכין משרד הפנים הצעת חוק לתיקון הפקודה בנוגע להרכב מועצה מקומית תעשייתית.

הטיפול בשפכים - בשנת 1992, סמוך לאחר הקמתו, קבע המשרד תנאים לרישיון עסק למערכת השפכים של המועצה ותנאים שעל המועצה להשית על המפעלים בתחומה. לפי תנאים אלה נדרשו המפעלים להפריד את השפכים לשני זרמים קודם העברתם למתקן טיפול: שפכים שאינם ניתנים לפירוק ביולוגי ואשר יטופלו בידי המפעלים בחצרותיהם ושפכים שניתנים לפירוק ביולוגי. בדצמבר 1995 קבע המשרד תנאים נוספים לרישיון עסק, שלפיהם יותלו התנאים ברישיונות העסק של המפעלים, והם לא יידרשו בינתיים לעשות טיפול פרטני בשפכיהם בחצרותיהם ולהפריד את הזרמים. כן הוסכם שהמועצה תקים ותפעיל מתקן לטיהור ביולוגי מרכזי (להלן - טב"ם) ובו יטופלו השפכים הניתנים לפירוק ביולוגי עד שיגיעו לרמת טיהור נאותה שתאפשר את סילוקם ליעדם הסופי (פתרון קצה). המועצה תקים את הטב"ם ותפעילו עד פברואר 1998, ורמות הטיהור הנדרשות לסילוק של השפכים מהמפעלים יימדדו במוצא הטב"ם ולא במקום יציאתם של השפכים מהמפעלים. פרויקט הקמתו והפעלתו של הטב"ם שלקחה עליה המועצה הוא יותר ממה שמחייב תפקידה הסטטוטורי.

אף שבשנת 1998 לא מילא הטב"ם את ייעודו כנדרש, ואף שההתליה של רישיונות העסק למפעלים הייתה אמורה לפוג בפברואר 1998, לא פעל המשרד לאכיפת התנאים שקבע בהם לטיפול פרטני בשפכים בידי כל מפעל, לא דרש מהמועצה לאכוף אותם על המפעלים ולא קבע לוח זמנים לסיום ההרצה של הטב"ם. כן לא נקבע מועד מחייב שבו יהיה על המפעלים לעמוד ברמות הטיהור שנקבעו ברישיונות העסק שלהם. המשרד לא עמד על כך שבמקביל להרצת הטב"ם יגובשו תכניות חלופיות ומשלימות לטיפול בשפכים.

בשנת 2003 עדיין לא עמד הטב"ם ברמת הטיהור הנדרשת. באמצע אותה שנה דרש המשרד מהמועצה להפסיק לקלוט שפכים מהמפעלים במתקניה, אם אין ביכולתה להביאם לרמות הטיהור הנדרשות, להפסיק להשתמש בבריכות האידוי עד תחילת שנת 2005, ולהגיש לו תכנית כוללת לטיפול בקולחים ובסילוקם, ובכלל זה הצעה לפתרון קצה. בדצמבר 2003 דרש המשרד מהמפעלים לטפל בשפכיהם ולהביאם לרמות הטיהור שנקבעו בתנאים, במקום להעבירם לטיפול מרכזי במתקני המועצה. באותו מועד עדיין לא הייתה חלופה מתאימה, מוסכמת וישימה לפתרון כולל לבעיות השפכים בתחום המועצה.

מניעת זיהום אוויר - בחקיקה לא נקבעו תקנים רשמיים לחלק ניכר מהחומרים המזהמים הנפלטים מארובות המפעלים בתחום המועצה. המועצה קבעה לחומרים מזהמים "ערך ייחוס סביבתי", המאפשר להעריך את הסיכון הסביבתי שנגרם עקב חשיפה לחומר המזהם שנפלט לאוויר, אך אין לו מעמד של תקן חוקי רשמי, ולכן אין בידי המועצה והמשרד אמצעים חוקיים אפקטיביים לטפל בחריגות ממנו. כמו כן נקבעו רמות הפליטה המותרות של חלק מהחומרים המזהמים בתנאים שברישיונות העסק של המפעלים. אמנה שנחתמה בין המשרד ובין התאחדות התעשיינים בישראל בינואר 1998 נועדה לקבוע תקני פליטה מוסכמים רשמיים, אולם המפעלים שיצטרפו אליה רשאים ליישמם בתוך 4 עד 14 שנים. מהאמור עולה שחסרים תקנים מדידים ואכיפים שניתן ליישמם בתוך תקופה קצרה ולאכפם על מי שחורגים מהם.

המועצה לא הקימה מחוץ לתחום השיפוט שלה תחנות ניטור לגילוי פליטה חריגה של מזהמים אף על פי שתושבים באזור הסמוך למועצה חשופים לחומרים הנפלטים מהמפעלים שבתחומה. בדוחות המועצה לשנים 2000-2002 צוינו חריגות של מפעלים אחדים מרמות הפליטה שנקבעו ברישיונות העסק שלהם. בבדיקות שעושה חברה חיצונית פעם בחצי שנה נבדקת במשך שלושה ימים בלבד איכות האוויר. בשלוש השנים האחרונות עשה המשרד בדיקות פתע וביותר מ-50% מהן נמצא כי רמות הפליטה מארובות המפעלים חרגו מן המותר על פי רישיון העסק שלהם. בשנת 2003 עשה המשרד בדיקות פתע רק בשלושה מפעלים גדולים. נמצאו פערים של מאות ואף אלפי אחוזים בין תוצאות המדידות שהמפעלים דיווחו עליהן (כנדרש בתנאי רישיון העסק) לבין תוצאות בדיקות הפתע של המשרד. רק בשני מפעלים בתחום המועצה הותקנו בארובות גלאים לניטור רציף המקוונים למחשב היחידה הסביבתית של המועצה, והמשרד לא עמד על כך שמפעלים אחרים יקיימו ניטור רציף בארובותיהם - בהתאם לסוגי החומרים הנפלטים מהם ומידת הסכנה שבהם - באמצעות גלאים שיקוונו ישירות למחשביו כדי שיוכל לקבל דיווח בזמן אמת, לפעול למניעת החריגה ולגלות חריגות חוזרות ונשנות.