פיתוח המרחב הכפרי - משרד החקלאות ופיתוח הכפר

המרחב הכפרי והשטחים הפתוחים הם כ-90% משטח המדינה, ויש בהם יותר מ-980 יישובים חקלאיים יהודיים וערביים ויישובים קהילתיים. אוכלוסיית המרחב הכפרי מונה כ-9% מתושבי המדינה. למרחב הכפרי ולמגזר החקלאי יש תפקידים עתירי חשיבות בשמירה על הקרקע, בשמירת השטחים הפתוחים, ביישוב אזורי ספר ובפיזור אוכלוסין, בשמירת ערכי טבע ונוף ובהבטחה מסוימת של אספקת המזון. לתפקידים אלה משנה חשיבות לנוכח שטחה הקטן של המדינה, העיור המואץ ומיעוט השטחים הפתוחים.

משנות השבעים של המאה ה-20 חלו בכפרים תמורות מבניות, ובכללן: צמצום העיסוק בחקלאות, היחלשות המסגרות השיתופיות והיחלשות הזיקה והתלות במערכת המוסדית התומכת. המשבר הכלכלי שפקד כפרים רבים והגיע לשיאו בשנת 1986 חולל משבר דמוגרפי, חברתי ואידיאולוגי. משרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן - המשרד) קבע בשנת 2002 כי על הכפר ועל החקלאות ישראל עוברים זעזועים קיומיים, ואם לא תהיה התערבות של השלטון המרכזי, תיתכן פגיעה ממשית במטרות לאומיות כגון המשך קיומם של יישובים, שמירה על קרקע הלאום ופיזור אוכלוסין.

משרד מבקר המדינה בדק את היערכותו ופעולותיו של המשרד בנדון, ולהלן הממצאים:

משנת 1998 ואילך החל המשרד לפרסם מסמכי מדיניות לפיתוח המרחב הכפרי בראייה כוללת (האחרון - תכנית "כפר 2000", בנובמבר 2000) והביא את עיקריהן לאישור הממשלה בשלהי שנת 2002. אף שהמשרד קבע כבר בשנת 2000 כי פיתוח המרחב הכפרי יעמוד במרכז פעילותו ויהיה בראש סולם העדיפויות שלו, הוא לא נערך מבחינה ארגונית להתאים את מטה המשרד ובייחוד את רשות התכנון, יחידת המטה אשר עוסקת בנדון, למטרה זו. המשרד גם לא שינה את מבנה תקציבו ואת סדרי עדיפויותיו לטובת פיתוח הכפר. בתכנית "כפר 2000" קבע המשרד כי עליו להשקיע כ-10% מתקציבו לקידום פיתוח הכפר, ובפועל ייחד בשנים 2002-2003 שניים - שלושה פרומיל מתקציבו לנושא הנדון.

המשרד עדיין לא קידם חקיקה שהוא הציע, אשר נועדה להסדיר את הפעילות הכלכלית-חברתית-ארגונית במרחב הכפרי, אגב התאמתה למציאות העכשווית ולתמורות המבניות שחלו בו. לפי תכניותיו, המשרד סבר שיש לעודד ולהסדיר פעילויות יצרניות לא חקלאיות, אולם בפועל הוא מיעט לעודד ולהסדיר פעילויות אלה - במישרין או באמצעות הכשרה עסקית - וגם לא טיפל ביישובים השרויים במצוקה.

בשלהי שנת 2000 החליט המשרד על תכנית חלוץ (פיילוט) בשלושה יישובים לבחינת יישום תכנית "כפר 2000". תכנית חלוץ מיועדת, בין היתר, לבחון היתכנות ולהפיק לקחים מהליכי היישום. אולם לא כך פעל המשרד: הוא לא עשה את הנדרש למיצוי הניסיון, לא הפיק לקחים ממקרי החלוץ ולא קבע מדדים להצלחה או לכישלון הניסוי.

הממשלה נכנסה לעובי הקורה בספטמבר 2002, ועל פי בקשת המשרד החליטה על הקמת ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד החקלאות לגיבוש תכנית רב-שנתית לפיתוח המרחב הכפרי, אולם עד אוקטובר 2003 הוועדה התכנסה פעם אחת בלבד. באפריל 2003 החליטה הממשלה, על פי בקשת המשרד, על הקמת ועדת שרים בראשות שר החקלאות לאותו עניין, אך מקץ חצי שנה להקמתה ועדה זו טרם התכנסה.

משנת 1989 ואילך עודדו משרדי ממשלה וגופים הנוגעים בדבר הרחבה של מושבים וקיבוצים לקליטת תושבים שאינם חקלאים. ההרחבות הביאו תועלת במישור הדמוגרפי ובמישור הכלכלי, מחד גיסא, אך יצרו בעיות חברתיות, ארגוניות ומוניציפליות מאידך גיסא: חלק מהכפרים השיתופיים מנוהלים למעשה בידי אגודה שיתופית ובידי ועד מוניציפלי, ושני אלה מייצגים אינטרסים וקהלים שונים. התוצאה היא סלעי מחלוקת ביניהם ופגיעה בהתנהלות התקינה של יישובים. אף שחלפו כ-14 שנים מראשית ההרחבות, לא פעל משרד הפנים, שהיה מודע להעדר תשתית משפטית הולמת, לשינוי החקיקה המוניציפלית כך שתותאם למציאות החדשה במרחב הכפרי ותמנע מחלוקות ואת נזקיהן.