דוח על מאזן זכויותיה והתחייבויותיה של המדינה ליום 31.12.01

על פי סעיף 12 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב], חייב שר האוצר (להלן - השר) להמציא למבקר המדינה את מאזן זכויותיה והתחייבויותיה של המדינה. המאזן הוא מאזן הזכויות וההתחייבויות של המדינה שנוצרו מביצוע התקציב (מאזן מוניטרי) ושל אלה שנוצרו מחוץ למסגרת התקציב (מאזן שוטף).

להלן מאזן זכויותיה והתחייבויותיה של המדינה ליום 31.12.01 בהשוואה למאזן ל-31.12.00, על פי נתונים שמסר שר האוצר (במיליוני ש"ח):

המאזן השוטף:  המאזן השוטף משקף בסעיפיו בעיקר את היתרות האלה:

1. יתרות בבנקים הנובעות מפעולות תקציביות ומפעולות מחוץ למסגרת התקציב.

2. יתרות של חייבים וזכאים של המפעלים העסקיים של המדינה, המנהלים את ספרי החשבונות שלהם על בסיס מצטבר, דהיינו רושמים הוצאה כאשר נוצרת התחייבות של המדינה לשלם לזכאי, ורושמים הכנסה כאשר נוצרת התחייבות של החייב לשלם למדינה. היתרות של חייבים הן בדרך כלל בשל הכנסות שנזקפו לחשבונות הכנסה תקציביים בשנה השוטפת ולא נגבו עד סוף השנה,  והיתרות של זכאים  הן בדרך כלל  יתרות לזכות ספקים של המפעלים העסקיים.

3. השכר והמשכורות לרבות תשלומים נלווים וניכויים מהשכר של עובדי המדינה לחודש דצמבר בשנה פלונית משולמים בינואר בשנה שאחריה, אך הוצאה זו נזקפת לחובת התקציב של השנה שבה חל אותו דצמבר, וכלולה במאזן השוטף, במסגרת ההתחייבויות, בסעיף "זכאים בעד משכורת".

4. יתרות של פיקדונות שהופקדו במשרדי הממשלה מוצגים בסעיף "פיקדונות שהתקבלו" במסגרת ההתחייבויות.

5. התחייבויות של המדינה בגין מלוות לזמן ארוך, אותן הנפיקה בשוק ההון בארה"ב בערבות ממשלת ארה"ב, לא נרשמו כתקבולים בתקציב המדינה, ויתרותיהן אינן כלולות במצבת החובות אלא במאזן השוטף, בסעיף "זכאים של החשב הכללי".

6. התוצאה מביצוע התקציב (כולל התקציב של המפעלים העסקיים) - עודף או גירעון - באה לידי ביטוי במאזן השוטף, והיא המאזנת אותו. כאשר ההכנסות גדולות מן ההוצאות, הדבר משתקף בעלייה של העודף המצטבר או בירידה של הגירעון המצטבר, ואילו כאשר סכום ההוצאה גדול מסכום ההכנסה, הדבר משתקף בעלייה של הגירעון המצטבר או בירידה של העודף המצטבר.

המאזן המוניטרי:  המאזן המוניטרי מציג בעיקר את הזכויות וההתחייבויות הנובעות מביצוע התקציב. סכומי ההתחייבויות שהמדינה מקבלת עליה במסגרת תקציב המדינה, נוסף על הסכומים המשמשים לתשלום חובות, מיועדים למימון תקציב הפיתוח והגירעון בתקציב. ההתחייבויות האמורות והנכסים המוניטריים משתקפים ברשימת הזכויות וההתחייבויות המוניטריות הנובעות מביצוע התקציב (להלן - המאזן המוניטרי). המאזן המוניטרי אינו משקף נכסים שאינם מוגדרים "מוניטריים", כגון השקעות בנכסים: במערכת הביטחון, בתשתית (כבישים וכד'), במבנים שבידי המדינה ובציוד שברשותה. משום כך אין איזון בין הזכויות (הנכסים) לבין ההתחייבויות במאזן המוניטרי. חוסר איזון זה נוצר גם בשל ההבדלים בין תנאי ההלוואות שהממשלה נותנת (בעיקר אלה שניתנו בעבר) לבין תנאי המלוות שהיא מקבלת, וגם מכיוון שבעבר נהגה הממשלה לתת הלוואות בהיקף גדול ללא תנאי הצמדה (מקצתן מתקציב המדינה ומקצתן מחוץ לתקציב במסגרת הסדרי ביטוח הצמדה למדד או לשער המטבע). בשל חוסר האיזון יש עודף גדול של התחייבויות, שגדל והולך משנה לשנה. בשנת 2001 חושבה ונכללה במאזן ריבית בסך כ-6.7 מיליארד ש"ח (כ-1.5 מיליארד דולר) שנצברה בגין מלוות חוץ.

עודף ההתחייבויות על הזכויות במאזן המוניטרי ליום 31.12.01 הסתכם ב-434,708.8 מיליון ש"ח. כלל ההתחייבויות במאזן המאוחד ליום 31.12.01 היה גדול מכלל הזכויות ב-454,151.7 מיליון ש"ח. 19,442.9 מיליון ש"ח מסכום זה הם גירעון שנצבר ל-31.12.01 במאזן השוטף.

מאזן המדינה על שני חלקיו - המאזן השוטף והמאזן המוניטרי - אינו מציג תמונה מלאה של הזכויות וההתחייבויות המוניטריות של המדינה. כדי להשלים את התמונה, צירף החשב הכללי שבמשרד האוצר (להלן - החשכ"ל) למאזן נספחים כמפורט להלן:

1. השקעות הממשלה בחברות ממשלתיות הוצגו על בסיס השווי המאזני של החברות ליום 31.12.01, ויתרות ההשקעות מהשנה הקודמת (מספרי ההשוואה) הותאמו למדד המחירים לצרכן (להלן - המדד) לחודש דצמבר 2001. השקעות בחברות שיש להן גירעון בהון הוצגו כבעבר בערך סמלי של 1,000 ש"ח. לא נכללו חברות שחלקה של המדינה בהן קטן מ-10%. ההשקעות בחברות שטרם הציגו דוחות כספיים לשנת 2001 הוצגו על פי נתוני דצמבר 2000 שהותאמו לערך השקל בדצמבר 2001. ההשקעות הוצגו על פי חלקה של המדינה בשווי המאזני של החברות וב-31.12.01 הן הסתכמו בכ-21.1 מיליארד ש"ח, לעומת כ-20.9 מיליארד ש"ח ב-31.12.00.

2. במאזן המדינה ליום 31.3.91 נכלל לראשונה, בביאור למאזן, סכום המבטא את המחויבות האקטוארית של הממשלה לתשלומי קצבה ולזכויות אחרות של עובדי המדינה. עד 31.12.99 צוינה המחויבות האקטוארית של הממשלה בדין וחשבון הכספי (בנספח למאזן). בדוחות הכספיים ל-31.12.00 ול-31.12.01 צוין כי "התחייבות הממשלה לקצבה ולזכויות אחרות של עובדיה אינן נכללות השנה בגוף הדוח ולא בנספח" (ראו להלן).

3. לפי דברי ההסבר של החשכ"ל במבוא למאזן המוניטרי ליום 31.12.01, ההתחייבויות החוזיות של משרדי הממשלה כלפי גופים חיצוניים הסתכמו עד אותו מועד בכ-70 מיליארד ש"ח, לעומת כ-59 מיליארד ש"ח ליום 31.12.00. על פי הוראות תכ"ם (תקנות כספים ומשק) בעניין הדיווח על מצב ההתחייבויות לסוף השנה, על החשבים של משרדי הממשלה לכלול בדיווח את כל ההתחייבויות שנחתמו במהלך השנה וכן את יתרת ההתחייבויות לסוף השנה שנותרו משנים קודמות. עיקר הגידול היה בהתחייבויות של משרד הביטחון.

4. בדברי ההסבר של החשכ"ל למאזן המוניטרי ליום 31.12.01 כלולה רשימה מפורטת של יתרת הערבויות ליום 31.12.01 שנתנה המדינה על סמך אישור ועדת הכספים של הכנסת. יתרה זו מסתכמת בכ-31 מיליארד ש"ח, לעומת כ-15.5 מיליארד ש"ח ליום 31.12.00 (ראו להלן).

בעקבות הצורך שהתעורר במשך השנים להגביר את השקיפות ולהרחיב את המידע בדוחות הכספיים שהממשלה מפרסמת, מינה החשכ"ל בשנת 2001 ועדה לכתיבת כללי חשבונאות ממשלתית ולהטמעתם במשרדי הממשלה.

החשכ"ל מכין שלושה מאזנים של הזכויות וההתחייבויות השוטפות: אחד לחשבונות של אגף החשכ"ל ואחד לחשבונות של משרדי הממשלה, ומאזן מאוחד של שני המאזנים האמורים, המשקף את הזכויות וההתחייבויות השוטפות של המדינה (ראו הטבלה לעיל).

חלק ניכר מהזכויות וההתחייבויות השוטפות נקוב במטבע חוץ (להלן - מט"ח). המערכת לעיבוד נתונים של אגף החשכ"ל מאפשרת לנהל חשבונות אלה במט"ח ובש"ח ולחשב הפרשי שערוך לכל יתרה במט"ח.

הרוב הגדול של פעולות השערוך נעשה בחשבונות מט"ח של החשכ"ל ושל משרדי הממשלה. הפרשי השערוך נרשמים בחשבון מיוחד, ובסוף השנה מועברת היתרה בחשבון זה לחשבונות תקציביים. הפרשי השערוך נובעים מהשינויים בשערים של מטבעות חוץ. ב-31.12.00 היה השער היציג של הדולר 4.041 ש"ח, וב-31.12.01 הוא היה 4.416 ש"ח.

בשנה הנסקרת היו הפרשי השערוך של הזכויות גדולים מהפרשי השערוך של ההתחייבויות, וההפרש נטו, בסך כ-221.5 מיליון ש"ח, הועבר להכנסות המדינה לסעיף "הכנסות מהפרשי שער".

הפרשי השערוך האלה נוגעים לזכויות ולהתחייבויות של המדינה המשתקפות במאזן השוטף. יש לציין שהפרשי השערוך של הזכויות וההתחייבויות במאזן המוניטרי, הנובעות מביצוע התקציב, אינם נזקפים להכנסות ולהוצאות תקציביות.

גירעון נצבר

סעיף זה מייצג את ההפרש הנצבר הרב-שנתי בין ההכנסות לבין ההוצאות, כפי שנרשמו בדוחות ביצוע התקציב. להלן נתונים לשנת 2001:

יתרת הזכויות השוטפות ליום 31.12.01 הייתה כ-23.9 מיליארד ש"ח, לעומת כ-25.9 מיליארד ש"ח ביום 31.12.00. בטבלה שלהלן מפורטות הזכויות השוטפות ליום 31.12.01 וליום 31.12.00, על פי נתוני החשכ"ל (במיליוני ש"ח).

1. היתרה ליום 31.12.01 בסעיף זה הייתה כ-3.3 מיליארד ש"ח והיא קטנה בכ-4.2 מיליארד ש"ח מהיתרה ליום 31.12.00. יתרה זו כוללת את היתרות של החשכ"ל (כ-2.5 מיליארד ש"ח) ושל משרדי ממשלה (721.4 מיליון ש"ח). החשכ"ל קיבל מהחשבויות של משרדי הממשלה מסמכים בעניין התאמות בנק לחשבונות בבנק ישראל וגם לחשבונות של המשרדים המתנהלים בבנק הדואר (חשבונות סילוקין). ממסמכים אלה עולה כי בשנה הנסקרת הייתה התאמת יתרות בין בנק ישראל לחשבויות, חוץ מהחשבות של משרד הביטחון. החשכ"ל קיבל ממשרד הביטחון התאמות חלקיות.

אשר לחשבונות המנוהלים בבנק הדואר, משרד מבקר המדינה בדק את הדיווחים שהגישו המשרדים על התאמת חשבונות אלה והעלה, שבמשרד הביטחון היו דוחות התאמה חלקיים, במשרד השיכון היו הפרשים בלתי מוסברים בדוחות ההתאמה הנמצאים כיום בטיפולו של המשרד, בהוצאה לפועל שבהנהלת בתי המשפט היו קיימים הפרשים בלתי מוסברים בדוחות ההתאמה, והם קיימים עדיין גם בדוחות ההתאמה השוטפים (ראו להלן). עוד העלתה הבדיקה, כי ב-31.12.01 הגישו רוב המשרדים לחשכ"ל רשימה מפורטת של השקים שטרם נפרעו (לפי המוטב, התאריך והסכום).

היתרה של משרדי הממשלה (בבנק ישראל ובבנק הדואר) כוללת בין היתר את היתרות של היחידות האלה:

הנהלת בתי המשפט:  היתרה של הנהלת בתי המשפט בבנק הדואר ב-31.12.01 הייתה כ-229.5 מיליון ש"ח. סך הפיקדונות שהפקידו בעלי דין בבתי המשפט (מסיבות שונות, כגון הגשת ערעורים ושחרורים בערובה) הוא כ-291.4 מיליון ש"ח. מסכום זה היתרה בסך של כ-61.9 מיליון ש"ח הופקדו אצל החשכ"ל.

בהנהלת בתי המשפט פועל אגף ההוצאה לפועל (להלן - ההוצל"פ), הממונה מנהלית על 25 לשכות הפועלות בבתי המשפט. תכליתה של מערכת ההוצאה לפועל על לשכותיה היא לסייע למי שמחזיק בפסק דין שניתן לטובתו, או למי שלזכותו חיוב אשר בחוק נקבע שיש לבצעו כמו פסק דין, כגון שטר או משכון(להלן - זוכה), לגבות את חובו. (ממצאי ביקורת על כלל פעילותה של ההוצאה לפועל ראו בעמ' 603). כל אחת מהלשכות מנהלת את הפעילות הכספית שלה בחשבון בנק אחר בבנק הדואר (להלן - הבנק). אחת לחודש שולחת כל לשכה לחשבות של הנהלת בתי המשפט דוח הכנסות והוצאות על פעילותה, ומצרפת אליו דוח התאמת חשבון בנק המופק מהמערכת הממוחשבת. עיקר התקבולים של הלשכות נובע מתשלומים של חייבים ומאגרות, והתשלומים כוללים בעיקר תשלומים לזוכים והחזרים לחייבים.

התברר, כי בתום כל שנה החשבות של הנהלת בתי המשפט מעבירה לאגף החשכ"ל שני נתונים על היתרות בחשבונות הבנק של לשכות ההוצל"פ: האחד - היתרה הרשומה במערכת הממוחשבת של ההוצל"פ והאחר - היתרה לפי דפי הבנק. להלן היתרות לסופי השנים 2000 ו-2001 לפי המערכת הממוחשבת של ההוצל"פ ולפי דפי הבנק וההפרש ביניהן (במיליוני ש"ח ובמחירים שוטפים):

מהטבלה עולה, כי ההפרשים בין היתרות מסתכמים בעשרות מיליוני ש"ח בכל שנה. יצוין כי אגף החשכ"ל העיר בניירות העבודה שהכין במסגרת עריכת המאזנים לשנים 2001, 2000, 1999 ו-1998 שביתרות של הנהלת בתי המשפט יש אי-התאמה, אולם הליקוי לא תוקן.

נוכח אי-ההתאמות האמורות, ביקשה הנהלת בתי המשפט כבר בשנת 1998 מרואה חשבון חיצוני לבדוק את המערכת הכספית של ההוצל"פ. בדוח שהגיש רואה החשבון בתחילת 1999 צוין, בין היתר, כי בדוח ההתאמה החודשי יש השוואה בין יתרות בבנק ליתרות בספרי ההוצל"פ שתאריכיהן שונים זה מזה, דבר המנוגד להגדרה הבסיסית של דוח התאמה בנקאית. כמן כן צוין, כי "התאמות התנועות במערכת מבוצעת על בסיס אסמכתאות ולא על בסיס תנועות".

בשנת 2001 ביקשה הנהלת בתי המשפט מחברת ייעוץ לבדוק את מערכת התאמת הבנקים בגזברויות ההוצל"פ. בתחילת שנת 2002 הגישה החברה דוח, ובו צוינו, בין היתר, ליקויים אלה: ההתאמה מתבצעת לתאריכים שאינם חופפים (כפי שכבר צוין בדוח רואה החשבון משנת 1999); המערכת אינה מספקת בקרה הולמת ומאפשרת הכנסת שינויים באופן לא מבוקר; יש ליקויים בתהליך קליטת דפי הבנק; כמו כן צוינו בעיות שמקורן בהגדרות שמובנות במערכת הממוחשבת, ובעיות שנובעות מהיעדר נהלים לפעולת הגזברויות.

מן הראוי לציין, כי יש חשיבות רבה לבצע התאמות ממוחשבות שוטפות של התנועה בחשבונות הבנק של ההוצל"פ, שכן מדובר במיליוני פעולות שנעשות בכל שנה בחשבונות אלה - הן תקבולים והן תשלומים. לפיכך נדרש פתרון דחוף להקמתה של מערכת ממוחשבת בהוצל"פ שתאפשר, בין היתר, להכין דוחות התאמה ממוחשבים על פי כללים חשבונאיים מקובלים.

בעקבות דוחות הביקורת האמורים, ובכלל זה הביקורת שעשה משרד מבקר המדינה בשנת 2002 בהוצל"פ ובכמה לשכות, הפיצה הנהלת בתי המשפט בדצמבר 2002 חוזר בנושא "טיפול בכספים בגזברויות ההוצאה לפועל", ובו צוין: "מערכת הכספים בהוצאה לפועל לא אופיינה כמערכת התומכת בפעילויות כספיות חשבונאיות לפיכך קיימות מספר רב של תקלות או פעילויות כספיות שאינן מטופלות באופן אוטומטי, ודורשות טיפול של הגזברויות. מציאות זו יוצרת מצב בו תקועים כיום במערכת כספים רבים במשך תקופות ארוכות. במהלך ביקורות חשבונאיות שבוצעו בשנים האחרונות על ידי משרד רו"ח... עלה כי יש מקום לבחון שינוי המערכת הקיימת ושיפורה על ידי הכנסת מערכת כספית חדשה למערכת ההוצאה לפועל מחד, ומאידך לצמצום תקלות ועיכובים מיותרים בהעברת כספים. עד לסיום פיתוח מערכת תומכת כספית, הוחלט להפיץ חוזר עבודה מקיף שיסייע לטיפול בכספים המעוכבים או כספים שאינם מטופלים זמן רב, במטרה להקטין את הסכומים הקיימים בחשבון הבנק של לשכות ההוצאה לפועל".

אגף מס הכנסה - הכנסות:  בחשבונות אגף מס הכנסה בבנק הדואר נותרו הכנסות בסך כולל של 121.4 מיליון ש"ח, שהן תקבולים של אגף מס הכנסה שהועברו לאחר 31.12.01 לחשבון החשכ"ל בבנק ישראל.

החשב הכללי:  היתרה של החשכ"ל בבנק ישראל ליום 31.12.01, בסך כ-2,545.8 מיליון ש"ח, היא ההפרש בין הסכום הכולל של יתרות החובה בעשרה חשבונות - 52,732.7 מיליון ש"ח - לבין הסכום הכולל של יתרות הזכות בשלושה חשבונות - 50,186.9 מיליון ש"ח.

בחשבונות החשכ"ל בבנק ישראל כלולים שלושה חשבונות הקשורים למלווה קצר מועד (להלן - מק"מ) אשר יתרתם הכוללת היא אפס: חשבון אחד ביתרת חובה בסך כ-33,882.1 מיליון ש"ח, המבטא את השווי הכספי של כלל מק"מ שמנפיקה הממשלה, ושניים ביתרת זכות - אחד, בסך 33,674.2 מיליון ש"ח, מבטא את השווי הכספי של כלל המק"מ המוחזקים בידי הציבור; ואחד, בסך 207.9 מיליון ש"ח, מבטא את השווי הכספי של המק"מ שנשארו בידי בנק ישראל.

על פי חוק מלווה קצר מועד, תשמ"ד-1984 (להלן - חוק המק"מ), הממשלה רשאית להנפיק מק"מ ולמכור אותו לבנק ישראל בלבד. בנק ישראל ימכור את המק"מ לציבור ויקנה אותם ממנו כל אימת שהדבר יהיה נחוץ, לדעת נגיד בנק ישראל, לשם הרחבתם או צמצומם של אמצעי התשלום, דהיינו להזרמת כספים למשק או לספיגתם מהציבור. מינהל מלוות המדינה בבנק ישראל מטפל במכירת המק"מ ובפדיונם.

באוגוסט 1996 תוקן חוק המק"מ ונקבע בו שהממשלה לא תהיה רשאית להשתמש בתמורת אג"ח שנמכרו לבנק ישראל אלא לשם פירעון המלווה לפי חוק המק"מ או לתשלום הריבית עליו. כדי ליישם את התיקון לחוק, שינה בנק ישראל במאי 1997 את דרך הרישום של חשבונות המק"מ. הבנק פתח חשבון שנרשם ביתרת חובה "מסגרת פיקדון מק"מ" שכולל אך ורק את השווי הכספי של הנפקות המק"מ, ובמקביל נותרו שני חשבונות הזכות שמייצגים את יתרות המק"מ שבידי הציבור ובידי בנק ישראל. כמו כן שונתה שיטת החישוב של הריבית על פיקדונות החשכ"ל בבנק ישראל, והיא מחושבת לפי ריבית חשכ"ל. כתוצאה מכך אין לחשכ"ל הכנסות או הוצאות עקב הפרשי ריבית.

היתרה בחשבון הראשי של החשכ"ל בבנק ישראל הרשומה בספרי החשכ"ל ביום 31.12.01 הייתה 16,304.8(-) מיליון ש"ח, לעומת 14,444.7(-) מיליון ש"ח ביום 31.12.00. בחשבון זה כלולים פיקדונות שהממשלה יכולה להשתמש בהם למימון תקציב המדינה.

בבנק ישראל יש עוד חשבונות של החשכ"ל שבהם יתרת חובה, כמפורט להלן:

(א)  החשכ"ל מנהל חמישה חשבונות מט"ח בבנק ישראל:   (1)  חשבון מט"ח שיתרתו ב-31.12.01 הייתה 56.4 מיליון ש"ח (12.8 מיליון דולר), לעומת 1,026.4 מיליון ש"ח ב-31.12.00. (2)   חשבון מט"ח מיוחד; יתרת החשבון ב-31.12.01 הייתה 95.2 מיליון ש"ח (21.6 מיליון דולר), לעומת 428.9 מיליון ש"ח ב-31.12.00. (3) שני חשבונות מיוחדים שבהם נרשם הסיוע האזרחי שהתקבל מממשלת ארה"ב; יתרת החשבונות ב-31.12.01 הייתה 2,394.3 מיליון ש"ח, לעומת 5,047.5 ב-31.12.00.   (4)  חשבון שנפתח בשנת 1993, ובו נרשמו כספי מלוות שגייסה מדינת ישראל בארה"ב (בערבות ממשלת ארה"ב). היתרה בחשבון זה ביום 31.12.01 הייתה 16,101.2 מיליון ש"ח (3,646.1 מיליון דולר), לעומת 14,223.6 מיליון ש"ח ב-31.12.00 (ראו להלן).

(ב) בפברואר 1988 נעשה הסדר בין משרד האוצר לבנק ישראל בדבר פעולות הבנק בבורסה לניירות ערך לשם ייצוב שערים של אג"ח ממשלתיות. נקבע, שההסדר יחול על אג"ח שיונפקו מתחילת ההסדר, ומכל סדרה יועמדו לרשות בנק ישראל בעת ההנפקה לא יותר מ3%- שישמשו מלאי לייצוב שערים, ובסך הכול לא יותר מ-200 מיליון ש"ח לשנה. עוד נקבע, שהתמורה מהמכירות תופקד בבנק ישראל בפיקדון חסום לזכות הממשלה, ופיקדון זה, שנועד לייצוב שערים, יישא ריבית זהה לזו של יתר פיקדונות הממשלה. יתרת הפיקדון הזה ב-31.12.01 הייתה 200.9 מיליון ש"ח, לעומת 240.9 מיליון ש"ח ב-31.12.00. על פי פנייה ממשרד האוצר הופסק בינואר 1993 ההסדר לרכישות במקור לשם ייצוב שערים, ועל כן מופחת הפיקדון בהדרגה כנגד פדיון אג"ח שנרכשו בעבר למטרה זו. הפדיון יסתיים בשנת 2009.

(ג) בחשבונות החשכ"ל בבנק ישראל כלול גם חשבון שבו פיקדונות שהפקידו, כתנאי לקבלת רישיון מבטח, תאגידים מחו"ל הרשומים בישראל ועוסקים בביטוח בישראל. ב-31.12.01 הייתה היתרה בחשבון זה כ-2.6 מיליון ש"ח (ראו להלן "פיקדונות שהתקבלו").

2. בחשבונות הבנק של החשכ"ל הרשומים בספרי בנק ישראל כלולים שלושה חשבונות הקשורים להקמת קרנות דו-לאומיות למחקר בשנים 1972 ו-1977. להלן היתרות בחשבונות אלה ליום 31.12.01 בערכים היסטוריים: (1) קרן דו-לאומית למדע ארה"ב-ישראל 25,200 ש"ח; (2) קרן דו-לאומית למחקר ולפיתוח תעשייתי ארה"ב-ישראל (במטבע ישראלי) 24,991 ש"ח; (3) קרן דו-לאומית למחקר ולפיתוח תעשייתי ארה"ב-ישראל (במט"ח) 33,018,749 דולר. בנק ישראל נתן למשרד האוצר מקדמות להקמת שלוש הקרנות האמורות. המשרד התחייב לפרוע את המקדמות רק בעת פירוק הקרנות, ולכן היתרות האמורות של הקרנות רשומות בספרי בנק ישראל לחובת האוצר. במאזן המוניטרי ל-31.12.01 נקובה התחייבות בסך 145.9 מיליון ש"ח בשל קרנות אלה, הכוללת גם את חלקה של ממשלת ארה"ב במקדמות מבנק ישראל, וכנגד יתרת המקדמה יש בסעיף "הלוואות ופיקדונות" הפקדה של 50% בקרנות הדו-לאומיות בבנק ישראל.

בנק הדואר:  היתרה של בנק הדואר בבנק ישראל כוללת שני סכומים - אחד בש"ח ואחד במט"ח. על פי מאזן המדינה ליום 31.12.01, היתרה בש"ח הייתה אפס. להלן הסיבה ליתרה זו:

לפי הסדר בין החשכ"ל לבין בנק הדואר, מעביר בנק ישראל בכל יום את היתרה שבחשבון בנק הדואר - בין שזו יתרת זכות ובין שזו יתרת חובה - לחשבון החשכ"ל בבנק ישראל, ולכן בסוף כל יום היתרה בחשבון בנק הדואר בבנק ישראל היא אפס. בעקבות הסדר זה רשום בספרי בנק הדואר חשבון פיקדון של בנק הדואר אצל החשכ"ל, וחשבון מקביל רשום בספרי החשכ"ל, והוא מבטא את החוב של החשכ"ל לבנק הדואר. מאחר שמדובר בחובות בין-משרדיים, שני חשבונות אלה מקזזים זה את זה ואינם מוצגים במאזן המדינה. על פי ספרי החשכ"ל, ב-31.12.01 הסתכם הפיקדון של בנק הדואר אצל החשכ"ל ב-23,451.8 מיליון ש"ח.

נוסף על הפיקדון בשקלים האמור יש לבנק הדואר חשבון מט"ח בבנק ישראל, ובו מט"ח של המינהל האזרחי בעזה ויו"ש שהופקד בבנק הדואר, ובנק הדואר הפקיד אותו, כאמור, בבנק ישראל. היתרה בחשבון זה ב-31.12.01 הייתה כ-4.3 מיליון ש"ח.

להלן הרכיבים העיקריים של סעיף זה, שיתרתו ב-31.12.01 הייתה 8,381.8 מיליון ש"ח, לעומת 6,856.1 מיליון ש"ח ב-31.12.00:

פיקדונות של האוצר בבנקים:  חלק מכספי אוצר המדינה מופקדים בידי החשכ"ל בבנקים מסחריים, בפיקדונות לזמן קצר. היתרה של פיקדונות אלה ב-31.12.01 הייתה 5,853.4 מיליון ש"ח (1,325.5 מיליון דולר), לעומת 4,144.5 מיליון ש"ח (938.5 מיליון דולר) ב-31.12.00.

נציגות משרד האוצר בארה"ב:  היתרות של חשבונות הנציגות הסתכמו ביום 31.12.01 בכ-1,805.4 מיליון ש"ח (כ-408.8 מיליון דולר). הנציגות העבירה לחשכ"ל את אישורי הבנקים על היתרות.

בנק הדואר:  היתרה ב-31.12.01 הייתה כ-479.7 מיליון ש"ח, לעומת 466.8 מיליון ש"ח ב-31.12.00. היתרה ב-31.12.01 הייתה מורכבת מיעוטה מפיקדונות בבנקים אחרים, ורובה מהסכומים האלה: (1) המחאות לגבייה שהתקבלו באשנבי בנק הדואר - 307.1 מיליון ש"ח (לעומת 336.0 מיליון ש"ח ב-31.12.00). (2) דמי מחזור תפעוליים של הקופאים באשנבי בנק הדואר בסניפי רשות הדואר בכל רחבי הארץ - 135.1 מיליון ש"ח (לעומת 120.7 מיליון ש"ח ב-31.12.00).

משרד החוץ:  היתרה ב-31.12.01 הייתה 104.7 מיליון ש"ח, והיא סך הכספים לשימוש נציגויות המשרד בחו"ל המופקדים בבנקים.

על פי הוראות תכ"ם, דמי המחזור האישיים מיועדים למימון הוצאות אש"ל ונסיעות שאינן ברכב שירות או במכונית פרטית, ואילו דמי המחזור היחידתיים מיועדים למימון הוצאות תכופות וקטנות של היחידות הממשלתיות. עד סוף כל שנה יש לגבות את כל היתרות בחשבונות דמי המחזור, הן האישיים והן היחידתיים, כדי להגיע ליתרה אפס. אי-סגירת כמה מהיתרות בחשבונות הללו מותרת אך ורק לאחר קבלת אישור מראש ובכתב מהחשכ"ל.

דמי המחזור על פי המאזן השוטף ליום 31.12.01 הסתכמו בכ-91.3 מיליון ש"ח, לעומת כ-70.3 מיליון ש"ח ב-31.12.00. לפי הרשום בחשבונות החשכ"ל, הסכומים העיקריים הוחזקו בידי יחידות ועובדים של משרד הביטחון (80.6 מיליון ש"ח); של המשרד לקליטת העלייה (2.4 מיליון ש"ח); של "נתיב" (2.3 מיליון ש"ח); ושל משטרת ישראל (2.1 מיליון ש"ח).