רקע כללי
ערכי היסוד של מדינת ישראל מאז ראשיתה התבססו על המלחמה באפליה וגזענות, החתירה לשוויון בין כל אזרחי המדינה והשמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם. ביטוי מובהק לערכי יסוד אלה ניתן במגילת העצמאות, הקובעת כי "מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". עקרון השוויון פירושו שוויון בפני החוק וניטרליות של החוק ביחס לשונות שבין בני האדם. עקרון זה אין פירושו דין אחד לכול אלא הבחנה המוצדקת על פי טיב העניין ומהותו. הפליה מתקיימת באותם מצבים שבהם הדין השונה בין אנשים מבוסס על טעמים שאינם מצדיקים הבחנה כזאת.
בשנת 2000 נחקק חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן - חוק איסור הפליה) שנועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בתחום זה. החוק חל על כל עוסק, ציבורי ופרטי כאחד, המפעיל מקום המיועד לשימוש הציבור ועל כל מי שמספק מוצרים או שירותים ציבוריים. החוק מקיף קשת רחבה של תחומי שירות, ונקבע בו כי הפרת איסור ההפליה היא עוולה אזרחית או עבירה פלילית, לפי הנסיבות המנויות בו, המאפשרות נקיטת הליכים משפטיים.
פעולות הביקורת
בחודשים מרץ-אוגוסט 2016 בדק משרד מבקר המדינה את אופן התמודדותן של רשויות המדינה עם תופעת ההפליה באספקת שירותים ומוצרים המצויים תחת אחריותן. הביקורת התמקדה בפיתוח הידע בנושא הפליה בשירותים, במוצרים ובכניסה למקומות ציבוריים; בפעולות שנקטו משרדי הממשלה כדי להיאבק בהפליה זו; בטיפול בתלונות על תופעות כאלה; באכיפה פלילית ואכיפה אזרחית של איסור הפליה ובגיבוש מענה מתכלל להתמודדות עם התופעה. הביקורת נערכה בכמה משרדי ממשלה בהם משרד המשפטים, משרד החינוך, המשרד לשוויון חברתי ומשרד הבריאות.
הליקויים העיקריים
מאפייני הפליה באספקת שירותים ופיתוח ידע
לפני בני אדם שהופלו ניצבים חסמים משמעותיים, בהם חסמים כלכליים, תרבותיים, לשוניים ופסיכולוגיים. חסמים אלו מונעים מהם הגשת תלונה, הגשת תביעה או מסירת עדות. מכאן שמספרם של מקרי ההפליה שאירעו בפועל גבוה בהרבה ממספר האירועים המתועדים.
במערכת הממשלתית לא נערכים הליכים או פעולות שיטתיות לאיסוף מידע ולמעקב אחר מופעים של הפליה באספקת מוצרים ושירותים. המידע הקיים על ההפליה המתרחשת בפועל אינו נאסף באופן עקיב ושיטתי אלא הוא מוגבל לגזרות מצומצמות בלבד של הנושא (ענף, קבוצה מוגנת או אזור גאוגרפי מסוימים).
אף שחוק איסור הפליה קובע ששר המשפטים ממונה על ביצועו, משרד המשפטים לא פעל לאיסוף שיטתי של נתוני תלונות ופניות כלליות ומקצועיות בנושאי הפליה ואי-שוויון.
משרד החינוך אינו מרכז תלונות, אינו מבצע מעקב יזום ואינו מפתֵח ידע מספק על אירועי הפליה במסגרת תחומי אחריותו. גם כאשר עסקו בנושא לשכת המדען הראשי והרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, לא נעשה שימוש בנתונים שנאספו לצורך גזירת מסקנות וגיבוש מענה משרדי לתופעה.
משרד הבריאות אינו אוסף נתונים על מקרי הפליה בשירותים שבתחומי אחריותו, ואינו מפתח ידע בנושא באופן יזום. תלונות הציבור המתקבלות אצל גורמים שונים במערכת הבריאות אינן מקובצות למאגר תלונות, ולפיכך לא עלה בידיו להציג אומדן מספרי של התלונות שקיבל.
פעולות בלתי מספקות של משרדי הממשלה למיגור תופעות מערכתיות של הפליה
התחייבויותיה הבין-לאומיות של ישראל בתחום מניעת ההפליה מקיפות גם התחייבויות ביצועיות, לרבות העמדת סעדים אפקטיביים לנפגעי הפליה ונקיטת אמצעי אכיפה. ואולם התמודדותם של משרדי המשפטים, החינוך והבריאות עם תופעות רחבות היקף של הפליה, מעוררים ספק באשר לאופן שבו מקיימת ישראל את התחייבויותיה במישור הבין-לאומי בתחום.
משרד המשפטים: תופעות של הדרת נשים מן המרחב הציבורי עמדו במרכזו של דוח שהכין משרד המשפטים, אשר קבע כי זו תופעה בלתי חוקית וכי חובה על משרדי הממשלה למגרה. ואולם במבחן התוצאה אין די בפעולות שנקטו משרד המשפטים ומשרדי הממשלה האחרים למיגור התופעה, והיכולת לפעול באופן יזום למיגורה תלויה לא אחת בדרג המדיני וברצונם של השרים. משרד המשפטים לא יזם אכיפה פלילית בנושא, ומשרדי הממשלה האחרים כמעט שלא הפעילו סנקציות מינהליות או פליליות שבסמכותם. היעדרן של פעולות מערכתיות יזומות ויעילות למניעת הפליה כנגד נשים, לצד דלות האמצעים והסעדים היעילים וההימנעות מיישום סמכויות האכיפה הקיימות, משקפות התמודדות רפה ופסיבית של משרדי הממשלה, ומחייבות נקיטת גישה חדשה. ספק אם הפעולות שנעשו בתחום זה ענו במלואן על החובה שחלה על הרשויות הממשלתיות לרבות זו הנובעת מההתחייבויות במישור הבין-לאומי.
משרד החינוך: הליך הבדיקה הנהוג במחוז החרדי לבירור תלונות על הפליית תלמידים במוסדות חינוך חרדיים לא הוחל גם על מוסדות חינוך שאינם חרדיים, ומתמקד רק בקבלה ובשיבוץ למוסד החינוכי. קיים חשש שהבירור הראשוני הממושך בהליך מנפה את רוב הבקשות, ובפועל מצמצם את המקרים שבהם מכריעה בסופו של דבר ועדת הערר של המחוז החרדי למקרים מובהקים בלבד. משרד החינוך ממעט מאוד בהפעלת סנקציות מינהליות, לאחר דיון בוועדת הערר שהסתיים בהכרעה נגד המוסד החינוכי ורק לאחר הליכים מתמשכים נוספים. ספק אם הפעולות שמשרד החינוך נוקט למיגור התופעה הן אפקטיביות, וספק אם יש בהן כדי לתת מענה מספק ונאות כמתחייב מהוראות הדין ומהתחייבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל.
משרד הבריאות: זה שנים נשמעות טענות חמורות על הפרדת יולדות בבתי חולים בארץ, אך משרד הבריאות טוען כי "מאחר ואין תלונות, גם אין לנו נתונים. מבחינתנו זו אינה תופעה". משרד הבריאות לא ערך בירור עובדתי של התופעה, לא בחן את היקפה ולא ערך ביקורות סדורות בבתי החולים, לא פיקח על ביצוע הנחיותיו בנושא בשטח ולא וידא את אכיפתן. עמדות משרד הבריאות ושל חלק ממנהלי בתי החולים מעידות על פער בין המדיניות המוצהרת בעניין הפרדתן של יולדות ובין המצב בפועל. במבחן המעשה, מערכת הבריאות אינה מתנגדת לנורמת "נפרד אבל שווה" ואינה נאבקת בה, בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון ולעמדת משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה (להלן - היועמ"ש). משרד הבריאות לא ביצע את הפעולות הנדרשות לקיום התחייבויותיה הביצועיות של ישראל במישור הבין-לאומי בכל הנוגע למניעת הפליה, לרבות ההתחייבות לנקוט אמצעי אכיפה ולהעמיד סעדים אפקטיביים, ופעולותיו נותרו הצהרתיות בעיקרן.
הטיפול בתלונות על הפליה
בבדיקת תלונות במשרדי המשפטים, החינוך, הבריאות והשוויון החברתי נמצא כי המשרדים הללו מספקים ערוצים רבים להגשת תלונות, אך התלונות המתקבלות בהם אינן מרוכזות אצל גורם אחד ואינן מקוטלגות באופן שמאפשר לאתר בהן את התלונות על הפליה.
הטיפול של משרדי הממשלה שנבדקו בתלונות על הפליה אינו בלתי תלוי. על פי רוב הטיפול מתמצה בניתוב תלונות על הפליה מאגף תלונות הציבור לבירור ביחידה המקצועית שהנילון עובד בה ואינו נותן למתלונן מענה ייעודי ובלתי תלוי. זהו מצב של ניגוד עניינים מובנה, שכן בסופו של התהליך הגורם המברר את התלונה והנילון שייכים שניהם לאותה יחידה מקצועית במשרד. במצב זה, ההכרעה בתלונה נסמכת לא אחת על גרסת הנילון.
אכיפה פלילית ואכיפה אזרחית של איסור הפליה באספקת שירותים
בשבע עשרה שנות קיומו של חוק איסור הפליה לא הוגש בגינו אף לא כתב אישום אחד. נתונים על אודות היקף התלונות הקטן בגין עבירות על חוק איסור הפליה (כשמונה תלונות בשנה בממוצע, רובן המכריע על הפליה בכניסה למקומות בילוי) מחזק את המסקנה שחוק איסור הפליה עודו נתפס בעיני הציבור ורשויות אכיפת החוק בעיקר כ"חוק המועדונים", וכי קיימים חסמים המונעים אכיפתו האפקטיבית.
הטיפול המשטרתי בתלונות מסכל את תכליתו של חוק איסור הפליה. נוסח הנוהל המשטרתי לטיפול בתלונות על עבירות לפי חוק איסור הפליה קובע תנאים מחמירים להעברתם של תיקים לתביעה ולאי-גניזתם. הלכה למעשה, רוב התיקים דינם להיגנז מבלי שנערך בהם בירור, ובכך מונע הנוהל את יישומו ואכיפתו של חוק איסור הפליה. הדבר מלמד שהמשטרה טרם הטמיעה את מטרות החוק ואת מגוון התופעות שהוא נועד למנוע.
למן חקיקת חוק איסור הפליה לא גיבשו המשטרה והפרקליטות מדיניות אכיפה מתואמת, ולא ביצעו אף לא אחת מהנחיות היועמ"ש בעניין הכנת התכנית להגברת ההיכרות של גורמי האכיפה והציבור עם חוק איסור הפליה והגברת אכיפתו. גורמי אכיפת החוק היו תמימי דעים באשר לגילויים הנרחבים של תופעת ההפליה, להיעדר פעולות אכיפה פלילית ולקיומם של חסמים ליישום החוק, אך הפרקליטות והמשטרה לא יזמו פעולות לשינוי המצב, למעט פעולת אכיפה יזומה אחת מיולי 2016, ולא פעלו ביתר נחרצות בהפרות חוק איסור הפליה שהובאו לפניהן: היקף התלונות שהוגשו למשטרה נותר מצומצם, לפרקליטות כמעט שלא הועברו תיקים לטיפול ולא הוגשו כתבי אישום.
היקף התביעות האזרחיות על הפליה בשירותים, במוצרים ובכניסה למקומות ציבוריים אינו משקף את היקפה האמתי של ההפליה, ומעטות גם התובענות הייצוגיות שהוגשו בגין הפרת חוק איסור הפליה למן חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006 ועד מועד סיום הביקורת. מיעוט התביעות למן חקיקתו של חוק איסור הפליה והחסמים המונעים הגשת תביעות על ידי נפגעי הפליה, מטילים ספק ביעילותה של האכיפה האזרחית.
גיבוש מענה מתכלל להתמודדות עם הפליה באספקת שירותים
מתודולוגית הטיפול של המשרדים הממשלתיים בתלונות על הפליה באספקת שירותים ומוצרים לוקה בניגוד עניינים מובנה, וטיפול משרדי הממשלה שנבדקו בתופעות רחבות של הפליה תלוי בין השאר ברצונו של העומד בראש המשרד הממשלתי. במצב זה, אין מדיניות יזומה והטיפול בהפליה הוא טיפול תגובתי בעיקרו, ולכך השפעה על היקף האכיפה הנמוך של חוקים העוסקים באיסור ההפליה באספקת שירותים ומוצרים ברמה הפלילית, ברמה האזרחית וברמה המינהלית. הטיפול המערכתי האוטונומי של משרדי ממשלה בהפליה בשירותים אינו מלא ומספק.
החוק בישראל מציע לנפגעי הפליה שורה של אמצעי אכיפה וסעדים מצטברים. אולם פריסתה של התופעה בפועל ומגוון מופעיה מלמדים שבמבחן התוצאה הרשויות הציבוריות עושות שימוש דל באמצעים ובסעדים אלה. הן מנמקות זאת בקיומם ובאפשרות נקיטתם של אמצעים אחרים ואלה נראים להן ראויים יותר, אך בסופו של דבר כמעט שאין ננקטים אמצעי אכיפה כלל.
נציבות שוויון בעבודה, נציבות שוויון אנשים עם מוגבלות (להלן ביחד - נציבויות השוויון) ורשות מעמד האישה הם גופים ציבוריים ייעודיים שהוקמו בישראל לשם קידום שוויון ומניעת הפליה בתחומי עיסוקם, אשר אינם מקיימים את הסטנדרט הבין-לאומי בכל הנוגע לעצמאותם של מוסדות לאומיים לזכויות אדם. נציבויות השוויון ורשות מעמד האישה הן יחידות פנים-ממשלתיות שאינן נהנות מעצמאות. למרות הסמכויות שמקנה החוק לנציבויות השוויון, היועמ"ש קבע כי הנציבויות כפופות להנחיותיו המשפטיות, והן אינן מוסמכות לתבוע ולהיתבע אלא כאורגן של מדינת ישראל. הנציבויות אינן רשאיות לתבוע את המדינה, לעתור נגדה לבג"ץ, לנהל נגדה הליכים משפטיים, ולהגיש עמדה אוטונומית כ"ידיד בית משפט" בהליך משפטי שהמדינה מעורבת בו. הנחיית היועמ"ש גורעת נדבך משמעותי מסמכויות האכיפה של נציבויות השוויון כלפי השירותים הציבוריים ומן הכלים האפקטיביים ליישומן, ופוגעת בעצמאותן; ומכאן שהיא פוגעת במאבק נגד תופעות פסולות של הפליה. העמדה העקיבה של משרד היועמ"ש בעניין מעמד הנציבויות והיעדר פעולות לאכיפה פלילית של חוק איסור הפליה אינם עולים בקנה אחד עם מטרות החוק - קידום שוויון ומניעת הפליה.
בשנים האחרונות פחתו מאוד משאביה של הרשות למעמד האישה, ומינואר 2016 אין מכהן בה מנהל. גם נציבויות השוויון אינן עצמאיות מבחינה תקציבית ובשנים האחרונות אף הוקטן תקציבן.
ההמלצות העיקריות
בשלב הראשון על כל משרד לאסוף במרוכז נתונים, לערוך מחקרים וסקרים ולפתח ידע, כדי שיוכל למפות את המקומות שקיימת בהם פגיעה מוגברת בקבוצות מוגנות, ועל בסיס מיפוי זה יגבש מדיניות מושכלת ומיטבית למיגורה. בשלב השני, על משרד המשפטים להיוועץ בגורמים המקצועיים הרלוונטיים בו וברשויות ציבוריות אחרות באשר לאופן המיטבי לכינון מאגר ידע לאומי בנושא ההפליה, לפעול לכינונו ולפיתוחו פיתוח שוטף.
הדרת נשים: משרדי הממשלה נדרשים לקיים בקרות יזומות, להפעיל את סמכויותיהם, לפקח ולבצע פעולות אכיפה למיגור התופעה. משרד המשפטים נדרש להנחות את משרדי הממשלה בתחום זה, להגביר את פיקוחו עליהם כדי לוודא נקיטתם של האמצעים הדרושים, ולדרוש מהם דיווח שוטף על אופן פעולתם.
הפליית בנות במוסדות חינוך חרדיים: על משרד החינוך לגבש מענה מקיף ואפקטיבי לטיפול כולל בהפליה במערכת החינוך, שיקיף את כל מוסדות החינוך ואת כל סוגי ההפליה. על המשרד לבחון את הדרכים להשגת אכיפה יעילה תוך שימוש נרחב יותר בסנקציות מינהליות, ובמקרה הצורך אף בנקיטת אמצעים פליליים. כן עליו לפתח אמצעי פיקוח ובקרה כדי להעריך את יעילות פעולותיו. על המשרד לאזן בין מיצויו של הבירור הראשוני בהליך הבדיקה במחוז החרדי ובין הצורך בהכרעה ברורה של המשרד בתלונה בפרק זמן סביר.
הפרדת יולדות: על משרד הבריאות מוטלת החובה להבטיח לכלל האוכלוסייה שוויון בשירותי הבריאות שהוא מספק, לרבות שירותי הבריאות הניתנים בידי בית חולים וקופת חולים. הפרדת יולדות מטעמים שאינם רפואיים אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון, גם אם תתקבל הטענה שתכלית ההפרדה היא ריצויה של יולדת או "התחשבות בשיקולים תרבותיים".
משרד הבריאות נדרש לאסוף באופן שיטתי נתונים על שיבוץ יולדות בכל בתי החולים, כדי שיוכל לנתח את היקף התופעה ואת מאפייניה, ולפתח עבור מקבלי ההחלטות כלים לשם גיבוש המדיניות המיטבית למניעת הפליה.
צעדי אכיפה וסנקציות מינהליות הם בבחינת רובד נוסף במאבק בתופעת ההפליה, והם משלימים אמצעים אחרים כמו אכיפה פלילית וחינוך. על משרד הבריאות למלא כראוי את תפקידו כגורם מסדיר ובעל סמכויות פיקוח ואכיפה על בתי החולים. עליו לפעול באופן מהיר, יעיל ונחרץ להפסקתם של ביטויי ההפליה בתחומי אחריותו, לפקח על קיומן של הוראות החוק ולאכוף אותן בכל האמצעים העומדים לרשותו, לרבות באמצעים מנהליים ומשמעתיים. כעבור זמן, עליו לשוב ולבחון את האפקטיביות של צעדיו ולבדוק את הצורך בנקיטת אמצעים נוספים.
על משרד המשפטים לנקוט עמדה תקיפה ולהתאים את פעולותיו כך שתתיישבנה עם העמדות שהציג בדוח צוות הדרת נשים. עליו לפעול בשיתוף עם משרד הבריאות ולוודא שמשרד זה יפעיל את סמכויותיו נגד גילויים של הפרדה אתנית או גזעית במחלקות היולדות.
משרדי הממשלה אינם יכולים להסתפק בטיפול בתלונות רשמיות בלבד. במקרים שהרשויות מודעות לקיום הפליה בנושא המצוי בתחום אחריותן, או למגמה המתגלה מהצטברות של עדויות ומקרים שהתפרסמו גם אם לא התגבשו לכלל תלונה רשמית - עליהן לנקוט יוזמה ולגבש מענה יזום, לרבות באמצעות בדיקה ואיסוף מידע ונתונים, בירור מערכתי, הנחייתם של גורמים מקצועיים ופיקוח ובקרה על קיום ההנחיות.
לכשתיושם המלצת הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה להקמת יחידה ממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים, יהיה עליה לגבש תכנית מקיפה להתמודדות עם החסמים להגשת תלונות, ולפתח כלים יעילים למאבק בהם.
טיפול בתלונה על הפליה כרוך בשאלות ערכיות, ובכך הוא שונה מהותית מטיפול בתלונה בעניין מקצועי של המשרד, ומזה בדיוק נובעת החשיבות הרבה של אופן הטיפול בתלונות על הפליה ואי-שוויון. לפיכך על משרדי הממשלה לפעול בהקדם לצמצום החסמים להגשת תלונות, ולוודא שהגורם האחראי לבירור התלונה הוא עצמאי ובלתי תלוי, כדי שתלונות הציבור יזכו למענה מקצועי וישמשו ככלי ניהולי בטיפול בתופעת ההפליה, לא רק ברמה הפרטנית אלא גם ברמה המערכתית.
על המשטרה להפנים את משמעותו של חוק איסור הפליה ולהבין כי הוא אינו מוגבל להפליה בכניסה למקומות ציבוריים אלא חל על מגוון רחב של גילויי הפליה בשירותים, במוצרים ובמקומות ציבוריים. עליה להבין כי סעד בגין עוולה אזרחית אינו מחליף את תחולת הדין הפלילי וגם לא מצמצם אותה, הוא כלי נוסף ומשלים לכלי האכיפה הפלילית, המייצגת את האינטרס הציבורי. המשטרה נדרשת לתקן את נהליה כדי שיעלו בקנה אחד עם מטרות החוק.
מדיניות אי-האכיפה הגורפת של חוק איסור הפליה שנוקטת המשטרה מעבירה מסר לפיו הפלייתן של קבוצות אוכלוסייה באספקת שירותים ומוצרים ובכניסה למקומות ציבוריים אינה עניין ציבורי אלא עניין פרטי של אדם שנפגע כבודו. מדיניות אי-אכיפה מתמשכת של חוק מסוים או של קבוצת עבירות עלולה לפגוע בעקרונות יסוד של שלטון החוק, שכן הרשויות מנציחות באמצעותה שגרה של אי-כיבוד החוק על ידי אי-אכיפתו.
ראוי שהפרקליטות תגבש עם המשטרה תכנית לאכיפה מתמשכת של חוק איסור הפליה, ותכלול בה פעולות אקטיביות והליכי אכיפה יזומים שישמשו את מערכת אכיפת החוק במאבקה בתופעות של הפליה במגוון ענפי שירות ומקומות ציבוריים, לא רק במועדונים. על התכנית להקיף יעדים, לוחות זמנים, הליכי פיקוח ובקרה וכלים למדידת השפעתה על מיגור ההפליה באספקת שירותים ומוצרים.
לנוכח מיעוטן של תביעות אזרחיות ותובענות ייצוגיות בגין הפליה באספקת שירות או מוצר, ראוי שמשרד המשפטים יבחן דרכים להגברת מודעותו של הציבור למשמעותו של חוק איסור הפליה ולהיקף תחולתו - כדי שניתן יהיה למצות את תכליתו וייעודו, ולאכוף אותו במגוון מקרים של הפליה בשירותים ובמוצרים. על משרד המשפטים לשקול פעולות לצמצום חסמים בהגשת תובענות ייצוגיות, לרבות באמצעות הסדרת סמכותן של רשויות ציבוריות מתאימות להגיש תובענות ייצוגיות במקרים של הפליה בשירותים.
על מנת לקיים את התחייבויותיה הבין-לאומיות של המדינה בתחום מניעת ההפליה, על כל אחת מרשויות המדינה להפעיל את סמכויותיה הביצועיות, בעיקר את סמכויות האכיפה הפליליות והמינהליות.
התמודדותה של המדינה עם תופעת ההפליה באספקת שירותים, מוצרים וכניסה למקומות ציבוריים צריכה לעלות בקנה אחד עם התחייבויותיה המשפטיות של מדינת ישראל לפי האמנות הבין-לאומיות שהתחייבה בהן, וצריכה להביא בחשבון את הנורמות המקובלות ביחס למוסדות לאומיים לזכויות אדם במדינות אחרות, בפרט נורמות הקשורות לעצמאותם ולהיותם מוסדות ייעודיים. ראוי שמשרד המשפטים יפעל כבר בעת הזו לגיבושו ולקידומו של מענה מקיף של קבע לתופעת ההפליה בשירותים, במוצרים ובכניסה למקומות ציבוריים. בגיבוש המענה יש להפיק לקחים מהקשיים בעבודתן של נציבויות השוויון ורשות מעמד האישה במתכונתן הנוכחית. כן יש להקדיש משקל יתר להפעלתה של אכיפה פלילית ומינהלית מתמשכת ואפקטיבית, ליצירת טיפול מערכתי, לטיפול בלתי תלוי בתלונות ולפיתוח ידע לאומי בנושא.
סיכום
בחברה הישראלית מרובת השסעים שוררים מתחים אשר לעתים מתגלגלים לתוך מערכות ציבוריות שבהן קבוצות אוכלוסייה שונות מתחככות זו בזו. מתחים אלו מקבלים לא פעם מאפיינים של הפליה, גזענות והדרה, ומשתקפים בתחנות שונות המלוות את האדם לאורך כל חייו.
חקיקתו של חוק איסור ההפליה לפני 17 שנים נועדה לקדם את השוויון במרחב הציבורי ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובאספקת מוצרים ושירותים. ממצאי דוח זה מעלים תמונה מדאיגה ולפיה עדיין קיימת הפליה בשירותים, במוצרים ובכניסה למקומות ציבוריים, והפרות של עקרון השוויון אינן מטופלות כראוי. ממצאי הדוח מלמדים שאין פיתוח ידע החיוני לבניית יכולת התמודדות עם הפליה באספקת שירותים ומוצרים. במהלך השנים לא נקבעה מדיניות ממשלתית משמעותית למיגור תופעות של הפליה, וממצאי דוח זה חשפו מקרים של טיפול רפה באירועי הפליה משמעותיים ומתמשכים. הממצאים בסוגיית האכיפה הפלילית והאזרחית והטיפול הממשלתי בהפליה חושפים כי במבחן התוצאה נעשה שימוש דל של הרשויות באמצעים ובסעדים העומדים לרשותם של נפגעי הפליה.
הפגיעה הגלומה במקרי ההפליה באספקת שירותים ומוצרים שנמצאו בדוח ביקורת זה אינה תחומה רק לעניינו הפרטי של נפגע ההפליה, שכן זוהי פגיעה בערכי החברה כולה, בסולידריות שלה ובלכידותה. לפיכך גם ההתמודדות עם ההפליה לסוגיה אינה מתמצה בטיפול במקרים פרטיים אלא מגלמת את המאבק לעיצוב פניו של המרחב הציבורי בכללותו.
קידום השוויון ומניעת הפליה באספקת שירותים ומוצרים מצריכים מאמץ קולקטיבי של מגזרים רבים בחברה, ובמיוחד נדרש מאמץ נחוש ובלתי מתפשר מצדן של הרשויות הציבוריות בישראל. מהרשויות מצופה לעמוד במתחים ובלחצים המובאים לפתחן, לגשר בין קבוצות שונות באוכלוסייה ולא להשלים עם תופעות של הפליה, גזענות והדרה בתחומי אחריותן ולא לתת לכך יד. במאמץ זה יש חשיבות מיוחדת למאבק נחרץ של מערכות אכיפת החוק בהפליה על כל צורותיה.
קידום השוויון בישראל ומניעת הפליה באספקת שירותים ומוצרים נפגעים מכך שאינם מרוכזים בידי גוף עצמאי שיתַכלל את הטיפול במופעי ההפליה ואת הדרכים שיש לנקוט כדי למגרה. לפיכך על משרד המשפטים לפעול לגיבושו של מענה מתַכלל ומקיף, שיתבסס על הפקת לקחים, לשם התמודדות אפקטיבית עם סוגיית ההפליה בשירותים. על מענה זה לעסוק בכל ההיבטים שנמצאו חסרים בביקורת זו, בחסמים שנפגעי הפליה מתמודדים עמם, ובדרכים להטמעת חשיבותו של חוק איסור הפליה בציבור הרחב וברשויות הציבוריות.