דוח מיוחד: בטיחות בדרכים

תאונות דרכים הן מגורמי המוות העיקריים במדינת ישראל, ומשכך המאבק בהן הוא משימה לאומית. מאז הקמת המדינה ועד סוף שנת 2022 נהרגו בתאונות דרכים 32,632 בני אדם, 351 מהם בשנת 2022. נוסף על ההרוגים, התאונות גורמות למאות אלפי נפגעים ולנזק כלכלי רב למדינה. ממשלות ישראל לדורותיהן קיבלו במשך השנים החלטות רבות בנושא המאבק בתאונות הדרכים. כמו כן הוקמו ועדות ציבוריות ופרלמנטריות, ובהן הוועדה הציבורית להכנת תוכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים בראשות ד"ר יעקב שיינין (ועדת שיינין). בעקבות הדוח שהגישה ועדה זו בשנת 2005 (התוכנית הלאומית מ-2005 או המלצות ועדת שיינין), נחקק חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה), התשס"ו-2006 (חוק הרלב"ד), שבו שר התחבורה הוגדר "שר התחבורה והבטיחות בדרכים", ועל פי הוראותיו הוקמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד או הרשות). הרלב"ד החלה לפעול בשנת 2008.

נהוג לחלק את הגורמים העיקריים להתרחשות תאונות דרכים לשלוש קטגוריות: (א) הגורם האנושי - גורם הכולל בין היתר כשלים בהכשרת הנהגים, טעויות אנוש, רשלנות, אי-ציות לחוקי התנועה, נהיגה מסוכנת, נהיגה בהשפעת אלכוהול וסמים. בקטגוריה זו אכיפה מספקת וענישה מרתיעה עשויות לצמצם את היקף התאונות; (ב) הגורם התשתיתי - גורם הכולל בין היתר תכנון לקוי, אי-טיפול במוקדי סיכון, שולי דרך צרים, רמת תחזוקה נמוכה של כבישים, מחסור בחניוני מנוחה; (ג) גורם הרכב - גורם הכולל בין היתר "שטחים מתים", היעדר מערכות טכנולוגיות למניעת תאונות ורמת תחזוקה נמוכה של רכבים.

ריבוי הגורמים המשפיעים על היקף תאונות הדרכים הופך את המאבק בהן לתהליך מורכב: הטיפול בנושאים הנוגעים לבטיחות בדרכים מצוי בתחומי אחריותם של כמה גופים ממשלתיים, בהם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (משרד התחבורה או מת"ח), הרלב"ד, אגף התנועה במשטרת ישראל (להלן גם - המשטרה), משרד החינוך, משרד הבריאות, הנהלת בתי המשפט והרשויות המקומיות. 

אף שזה שנים רבות סוגיית תאונות הדרכים נמצאת על סדר היום, הנתונים מראים כי הפעולות השונות שנקטו הממשלות בעשור האחרון אינן מצליחות להשפיע באופן מובהק על היקף התופעה ואינן מצליחות להקטין את מספר ההרוגים והנפגעים בתאונות הדרכים. חשיבות הסוגיה והיעדר מגמה ברורה של שיפור במשך העשור האחרון הביאו את משרד מבקר המדינה לעקוב אחר הנושא ולבחון אותו במספר רב של דוחות ביקורת שפורסמו. דוח זה עוסק באופן מקיף בפעולות הממשלה בנושא הבטיחות בדרכים במהלך העשור האחרון. 

הביקורת הקודמת:

• דוח שנתי 71א (2020), "בטיחות בדרכים של כלי רכב כבדים", עמ' 1041 - 1204
• דוח שנתי 70ג (2020), "היבטי בטיחות ואחריות בנוגע לתחזוקת כבישים ביהודה ושומרון", עמ' 270 - 314
• דוח על הביקורת בשלטון המקומי (2020), "פעולות להגברת הבטיחות בדרכים בתחומיהן של רשויות מקומיות בחברה הערבית​", עמ' 241 - 323 ; فعاليات لتعزيز األمان على الطرق داخل حدود السلطات المحلية في المجتمع العربي
• דוח ש​נתי 68ג (2018), "הסדרת השימוש באופניים ובכלים דו-גלגליים חשמליים במרחב העירוני", עמ' 75 - 145
• דוח שנתי 67א (2016), "המאבק בתאונות הדרכים ותפקוד הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים", עמ' 671 - 722
• קובץ דוחות ביקורת לשנת 2011 (התשע"ב-2011), "הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - תפקוד וסדרי מינהל", עמ' 179 - 209

​בחודשים ספטמבר 2021 עד ספטמבר 2023 ערך משרד מבקר המדינה ביקורת מערכתית בנושא הבטיחות בדרכים. נבדקו פעילות הגופים השונים הרלוונטיים לנושא, כל אחד בתחומו, הממשקים בין הגופים והטיפול המערכתי. הביקורת נעשתה במשרד התחבורה, ברלב"ד, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), במשרד הבריאות, במשרד לביטחון לאומי (או בשמו הקודם - המשרד לביטחון הפנים; יוזכר בדוח לפי העניין), באגף התנועה שבמשטרה (אגף התנועה או את"ן), בנתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (חברת נתיבי ישראל או נת"י), בהנהלת בתי המשפט, במשרד החינוך ובכמה רשויות מקומיות. כמו כן, משרד מבקר המדינה השווה בין מדינות שונות בנושא המדיניות שאימצו ותוכניות העבודה והאמצעים שנקטו להפחתת תאונות דרכים וחומרתן. 

שער ראשון: תמונת המצב לגבי הבטיחות בדרכים, איסוף מידע ועיבודו

שער שני: הובלת המאבק בתאונות הדרכים

שער שלישי: הגורם האנושי

שער רביעי: הגורם התשתיתי

שער חמישי: גורם הרכב

​בכל שנה נהרגים בתאונות דרכים בישראל מאות בני אדם ונפצעים אלפים. הדבר מביא עימו כאב וצער מרובים וגורם נזקים כלכליים עצומים למשק, נזקים הנאמדים בכ-16 מיליארד ש"ח בשנה. המאבק בתאונות דרכים הוא מאבק מתמיד, והוא דורש השקעה של אמצעים ומאמצים רבים. אף שזה שנים רבות סוגיית תאונות הדרכים נמצאת על סדר היום בשיח היומיומי, הנתונים ממחישים כי לא ניתן מענה הולם לבעיה מורכבת זו וכי הפעולות השונות שנקטו ממשלות ישראל בעשור האחרון לא הצליחו להשפיע באופן מובהק על היקף התאונות ולא הצליחו להקטין את מספרי ההרוגים והנפגעים בתאונות הדרכים, זאת בניגוד למגמות שהתרחשו במדינות אירופיות רבות באותה תקופה. 

הביקורת מצאה ליקויים במגוון היבטים הנוגעים למאבק בתאונות הדרכים, הן בהיבטים מערכתיים - כמו היעדר גורם מוביל למאבק בתאונות הדרכים שהינו בעל סמכויות, היעדר תוכנית אסטרטגית רב-שנתית מתוקצבת, אי-כינוס של ועדת מנכ"לים במשרדי הממשלה לטיפול בתופעה והיעדר דיווחים בנושא לכנסת - והן בפעולותיהם של הגורמים הממשלתיים השונים העוסקים בנושא. הביקורת העלתה כי לאורך העשור האחרון, התקציבים המוקדשים לנושא הבטיחות בדרכים וכמות כוח האדם העוסקת בנושא הלכו ופחתו בכל אחד מהגופים המטפלים בנושא. בהמשך לכך, קיימים פערים רבים, בין היתר בתוכניות לימוד בגני הילדים ובבתי הספר, בתהליכי הכשרת הנהגים, בווידוא כשירותם הרפואית של הנהגים, בפעולות האכיפה וההסברה, בעומס על בתי המשפט לתעבורה, בתשתיות בטיחותיות בכבישים 

הבין-עירוניים וביישובים ובפעולות להבטחת תקינותם של כלי הרכב הנוסעים בכבישים. פערים גדולים במיוחד נמצאו בחברה הערבית. 

ריבוי הגורמים המשפיעים על היקף תאונות הדרכים הופך את המאבק בהן לתהליך מורכב. מאחר שהגורם האנושי אחראי למרבית תאונות הדרכים, נדרש לרכז מאמצים רבים בטיפול בגורם זה, וזאת במשולב עם פעולות לשיפור התשתיות ושיפור בטיחות כלי הרכב. על כלל הגופים הממשלתיים האחראים לנושא הבטיחות בדרכים, ובהם משרד התחבורה, הרלב"ד, משטרת ישראל, מערכת בתי המשפט ומשרד החינוך, לפעול לתקן את הליקויים שעלו בדוח זה. הצלחה במאבק חשוב זה מתחילה באחריות אישית של כלל משתמשי הדרך וממשיכה בקיומו של גוף מוביל ובעל סמכויות, בקביעת תוכנית אסטרטגית מתוקצבת הכוללת יעדים ברורים ומדידים, בפעילותו העצמאית של כל אחד מהגופים הרלוונטיים לנושא ובפעילותם המשותפת והמתואמת, ומעל הכול - במחויבותם של ראש הממשלה וכלל שרי הממשלה. הניסיון הבין-לאומי במדינות שהצליחו להקטין את כמויות הנפגעים בתאונות הדרכים מלמד כי אין מדובר בגזירת גורל אלא במאבק שניתן להצליח בו ולהציל חיי אדם. מדינות רבות בעולם אינן מוכנות להשלים עם האובדן הכרוך בתאונות דרכים, ועל כן קבעו יעד של אפס הרוגים בתאונות דרכים. 

על שרת התחבורה להציב את הנושא בראש סדר העדיפויות ולפעול לתיקון כלל הליקויים שעלו בדוח.