"וְהָיָה כָל-נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר-יִשְׁרֹץ אֶל כָּל-אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם, יִחְיֶה, וְהָיָה הַדָּגָה, רַבָּה מְאֹד: כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה, וְיֵרָפְאוּ וָחָי–כֹּל אֲשֶׁר-יָבוֹא שָׁמָּה, הַנָּחַל. וְהָיָה עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד. בִּצֹּאתָו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ. וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָהִ פִּרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה".
(יחזקאל מ"ז, ט'-י"ב)
ים המלח הוא נכס לאומי מהמעלה הראשונה. הוא נחשב לתופעת טבע ייחודית, והוא בעל תכונות מרפא, ובאזור נמצאים ערכי טבע חשובים ואתרי מורשת מגוונים וייחודיים בעלי חשיבות בין-לאומית. משאבי הטבע שבים המלח ובסביבתו שייכים לציבור ומוחזקים בנאמנות בידי המדינה למען הציבור.
במסגרת חוק זיכיון ים המלח, התשכ"א-1961, הוקנו למי"ה זכויות בלעדיות למשך עשרות שנים להפקה ולניצול של משאבי המינרלים שבים המלח בתמורה לתשלום תמלוגים למדינה. לצד התועלות הברוכות שאפשר להפיק מנכס ציבורי יקר ערך זה והיתרונות הרבים הגלומים בפיתוח תעשייה באזור ים המלח, חובתה של המדינה הייתה להבטיח כי יישמר האיזון בין הפעילות התעשייתית לבין ערכו הנופי והסביבתי של ים המלח, זאת באופן שהחותם הסביבתי שמותירה הפעילות התעשייתית בחבל ארץ ייחודי זה והשפעותיה החיצוניות השליליות יצומצמו ככל הניתן.
במרוצת השנים שבהן מי"ה קיימה את פעילותה התעשייתית חלו שינויים משמעותיים בהיקף ייצור המינרלים מים המלח; באזור רחב ההיקף שעליו חל הזיכיון, ששטחו כ-3% משטח מדינת ישראל, הוקמו אתרים לכריית חומר ואדי וחרסית ומתקנים תעשייתיים נוספים לצורך פעילותה של מי"ה; שטחים נרחבים מים המלח התייבשו ונבנו עליהם בריכות אידוי מלאכותיות ומתקנים נוספים; נוצרו מערומי פסולת נרחבים דוגמת הר המלח; והמרחב כולו שינה את פניו.
הביקורת הנוכחית נועדה לבחון את האופן שבו ניהלה המדינה את זיכיון ים המלח ופיקחה על פעילות מי"ה בהיבטי הסביבה והמקרקעין. מכלול ממצאי הביקורת מלמדים על כשל רגולטורי ואכיפתי רב-מערכתי בפעילותם של הגורמים המאסדרים, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגייה והתשתיות, רשות מקרקעי ישראל ומשרד האוצר. הכשלים האסדרתיים המוצגים בדוח זה, משכם והצטברותם, מעידים על אוזלת יד ועל בעיית משילות של ממש. אין מנוס אפוא מהמסקנה שמדינת ישראל נכשלה בפעולתה הרגולטורית בכל הנוגע לפיקוח על הזיכיון בהיבטי השמירה על הסביבה והמקרקעין.
אוצרות הטבע של ים המלח שייכים בראש ובראשונה לציבור. יש בממצאי דוח זה כדי להדאיג כל אזרח ואזרח במדינה בשל האופן הלקוי שבו נוהל זיכיון ים המלח עד כה, בלי שנשמרו כיאות האינטרסים הסביבתיים והכלכליים, בניגוד לעקרון "המזהם משלם" ותוך פגיעה בצדק החלוקתי ובטובת הציבור, הסביבה והדורות הבאים.
ראוי כי ממצאי הדוח יילמדו וכי יופקו מהם לקחים, וזאת ביתר שאת בעת הזו ממש, שעה שהמדינה נערכת לגיבוש הסדר זיכיון חדש לקראת סיום הזיכיון בשנת 2030. כבר כעת מחויבת המדינה לשנות את תפיסתה הרגולטורית בבואה לעסוק במשאבים הטבעיים היקרים ביותר שבתחומה. עליה לאמץ תפיסה רגולטורית ולפיה השמירה על האינטרסים הסביבתיים והכלכליים שלה עומדת מעל לכול, וכן עליה לנקוט את כל הפעולות הדרושות כדי להבטיח שאינטרסים אלה יישמרו, לכל פרטיהם ודקדוקיהם. רק באופן זה יקיימו משרדי הממשלה את חובתם היסודית לשמור על האינטרס הציבורי.
כולי תקווה כי הממשלה כולה, שרי האוצר והאנרגייה השרה להגנת הסביבה ומקבלי ההחלטות הרלוונטיים בדרגים המקצועיים של הרשות המבצעת ישכילו לחולל את השינוי הדרוש ולנצל את ההזדמנות העומדת לפתחה של המדינה עם סיום תקופת הזיכיון הנוכחי. בין היתר, ראוי כי הם יגבשו הסדר זיכיון עתידי שימנע את הישנות הליקויים שעלו בדוח זה ויבטיח את השמירה המיטבית על מכלול האינטרסים הציבוריים במסגרת ניצול משאבי הטבע של חבל ארץ חשוב וייחודי זה, הן בהיבט הסביבתי והן בהיבט הכלכלי-פיסקלי של משטר התשלומים החל על בעל הזיכיון, נושא אשר לא נבחן במסגרת דוח זה. לאחר השלמת קביעתו של הסדר כזה חובה תהיה להעמיד את מנגנוני המעקב, הפיקוח, הבקרה והאכיפה כדי לוודא כי הוא ימומש מעתה ואילך.
מתניהו אנגלמן
מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור
ירושלים, אדר התשפ״ה, מרץ 2025