כמה בני אדם המבקשים לנהל יחד פעילות עסקית מתמשכת, עומדות לפניהם שתי מסגרות התאגדות עיקריות: חברה או שותפות. לכל אחת ממסגרות אלו יש מאפיינים משפטיים ומאפייני מיסוי ייחודיים המבדילים אותן זו מזו. שותפות וחברה הן מסגרות התאגדות המאפשרות ניהול ריכוזי של פעילות עסקית ושיתוף של נכסים ומשאבים. שתיהן יוצרות מידה מסוימת של הפרדה בינן לבין השותפים או בעלי המניות, ובתנאים מסוימים גם אחריות מוגבלת לשותפים או לבעלי המניות.
פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, מסדירה את הקמתן, ניהולן ופירוקן של שותפויות וקובעת את המסגרת המשפטית החלה על מערכת היחסים בין השותפים וכן בינם לבין צדדים שלישיים.
הבחירה אם להתאגד כחברה או כשותפות עשויה להיות מושפעת ממגוון שיקולים, אולם במקרים רבים ההבדלים בהיבט הפעילות העסקית בין שתי המסגרות אינם מהותיים, ולכן הבחירה נקבעת בעיקר על בסיס שיקולי מס.
על חברה חל הסדר מס המכונה "מיסוי דו-שלבי", ולפיו החברה חייבת בשלב הראשון במס חברות על הכנסותיה, בלי שמוטל בשלב זה מס על בעלי המניות. בשלב השני, בעת חלוקת רווחי החברה כדיבידנד, בעלי המניות מחויבים במס על הדיבידנד שקיבלו. לעומת זאת, הכנסותיה של שותפות מיוחסות לשותפים בה, והם החייבים במס בגינן, ולכן השותפות אינה מחויבת במס על הכנסותיה, למעט במקרים חריגים.
סעיף 63 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מסדיר את הכללים שלפיהם יש לחייב את הכנסותיה של שותפות. הוא קובע, בין היתר, כי "יראו את החלק שכל שותף זכאי לו בשנת המס מהכנסת השותפות... כהכנסתו של אותו שותף, והיא תיכלל בדוח על הכנסתו". העיקרון העומד ביסודו של סעיף זה הוא כי השותפים הם הנישומים והם המפיקים במשותף הכנסות, ואילו קיומה של השותפות הוא רק לצורך רישום חשבונאי של הכנסותיה וחלוקתן בין השותפים.
השימוש בשותפויות כצורת התאגדות לניהול פעילות עסקית נפוץ בעיקר בזכות הקלות והפשטות שבהקמתן. עם זאת, תחום מיסוי השותפויות נחשב לאחד התחומים המורכבים בדיני המס. מורכבות זו, הנובעת ממאפייניה הייחודיים של שותפות, עלולה להביא לפגיעה בשוויון בין נישומים שונים ולהקשות על רשות המיסים בישראל לגבות מס אמת.