פערים בהכנסות העצמיות של רשויות מקומיות

באחריותן של הרשויות המקומיות לספק לתושביהן שירותים מוניציפליים, לרבות בתחומי הניקיון והתברואה, תחזוקת הדרכים, התאורה והתכנון העירוני, וכן שירותים ממלכתיים, בין היתר בתחומי החינוך והרווחה. המקורות העיקריים למימון התקציב השוטף של הרשויות המקומיות הם הכנסות עצמיות, קרי תקבולים שהרשויות גובות בעצמן; השתתפות של משרדי ממשלה ייעודיים במימון שירותים ממלכתיים; והשתתפות משרד הפנים במימון חלק מהתקציב באמצעות מענק כללי לאיזון. המקור העיקרי להכנסות העצמיות הוא מגביית מיסי הארנונה שהרשויות מטילות על המחזיקים בנכסים בתחום שיפוטן, לפי ייעוד השימוש בנכסים וסיווגם. מקור אחר להכנסות עצמיות הוא היטלים ותשלומי חובה אחרים הנגבים מכוח חוקי עזר שהן מתקינות.

בשנים 2023-2021 ניכרת מגמת עלייה עקבית בהכנסות הכוללות של הרשויות המקומיות: מכ-76.9 מיליארד ש"ח בשנת 2021 לכ-83.6 מיליארד ש"ח בשנת 2022 (עלייה של כ-8.7%), ולכ-92.4 מיליארד ש"ח בשנת 2023 (עלייה נוספת של כ-10.6%). עיקר העלייה בהכנסות הכוללות של הרשויות בשנת 2022 נבעה מעלייה של כ-11% בהכנסות העצמיות, ואילו ההכנסות מהממשלה עלו בכ-6%. בשנת 2023 הסתמנה עלייה של כ-15% בהכנסות מהממשלה, לעומת עלייה מתונה יותר של כ-6% בהכנסות העצמיות. אומנם במלוות חלה עלייה חדה, אך שיעורן נותר פחות מאחוז אחד מסך ההכנסות. ההכנסות העצמיות ממשיכות להיות המרכיב המרכזי בהכנסות הכוללות של הרשויות, ואחריהן ההכנסות מהממשלה.

למבנה ההכנסות של הרשות המקומית השפעה ישירה על היקף השירותים הניתנים לתושבים ועל איכותם, על רמת הפיתוח העירוני ועל יכולתה של הרשות המקומית לצמצם פערים חברתיים-כלכליים. בדוח נבדקו הפערים בהכנסות העצמיות בין רשויות מקומיות בישראל, תוך בחינה של מקורות ההכנסה העיקריים של הרשויות: ארנונה למגורים, ארנונה לעסקים והסדרי חלוקת הכנסות מאזורי תעשייה.

מהביקורת עלה כי קיימים פערים גדולים בין רשויות מקומיות, הנהנות מהכנסות גבוהות מארנונה לעסקים ומאזורי תעשייה (עיריית נוף הגליל והמועצה האזורית מגידו) ובין רשויות שהכנסותיהן מתבססות בעיקר על ארנונה למגורים (עיריית אלעד, המועצה האזורית בוסתאן אל-מרג' והמועצות המקומיות דאליית אל-כרמל, כפר כנא ועספייא). פערים אלה יוצרים אי-שוויון בולט בין רשויות מבוססות, המחזיקות שטחי מסחר ואזורי תעשייה נרחבים, ובין רשויות שמבנה הכנסותיהן העצמיות מוגבל להכנסות מארנונה למגורים. עוד עלה כי מנגנוני חלוקת ההכנסות מאזורי מסחר ותעשייה, שנועדו לצמצם פערים אלו באמצעות הוועדות הגיאוגרפיות, מספקים מענה חלקי בלבד ואינם מביאים לאיזון מלא של אי-השוויון. לעיתים הם אף מעוררים מחלוקות בין רשויות מרקע חברתי-כלכלי גבוהה לרשויות מרמה חברתית-כלכלית נמוכה.

עוד נמצא שקיימים פערי זמן גדולים בין מועד פרסום המלצות הוועדות הגיאוגרפיות בנוגע לחלוקת ההכנסות למועד ששר הפנים מקבל החלטות בנושא. ההחלטות בעניין בקשות רבות לחלוקת הכנסות התקבלו שנים ארוכות לאחר פרסום המלצות הוועדות, ולעיתים לא התקבלו כלל. השיהוי בין שלב פרסום ההמלצות לקבלת ההחלטה על ידי השר עלול להביא לשלילת תוספת הכנסות מרשויות ממעמד חברתי-כלכלי הנמוך שאין להן מקורות הכנסה עצמיים ובכך לפגוע בהן מהבחינה הכלכלית ולהביא להורדת רמת השירותים שהן מספקות לתושביהן.

חלק מהרשויות שנבדקו לא התקינו חוקי עזר, ובחלק מהרשויות לא הופעלו חוקי עזר למיצוי פוטנציאל הגבייה שלהן מהתושבים.

על הרשויות המקומיות בסיוע משרד הפנים להשלים התקנת חוקי עזר בנושאים השונים להגדלת הכנסותיהן העצמיות ולפעול לאכיפתם. על הרשויות המקומיות לבצע סקר נכסים בתחומן מדי חמש שנים, לנוכח חשיבותו הרבה.

על משרד הפנים לייעל את הליכי קבלת ההחלטות, ובכלל זה לאמץ מנגנון הכולל לוחות זמנים קבועים ומחייבים לטיפול בבקשות לחלוקת הכנסות, כדי למנוע עיכובים ממושכים בין מועד פרסום המלצות הוועדות הגיאוגרפיות למועד קבלתן של החלטות השר. כמו כן, יש לקבוע מנגנוני חלוקת הכנסות מאזורי תעשייה באופן שוויוני ושקוף, תוך מתן משקל מיוחד לרשויות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך הזקוקות לתוספת הכנסה.

​